הכנסיות הנוצריות של אלוה

 

[ P278z ]

 

 

תוצאות: עקידות

(מהדורה 1.1 . 20021210־20021209)

 

 

 

בכנסיות לא מבינים נכון סימבוליות של עקידות. הרבה שנים כנסיה של אלוה לא שמרה על חג שבועות כמו שצריך ולא ידעה מה באמת צריך כדי לשמור על חגים של אלוה לפי חוקים לשו. במאמר הזה מדובר על עקידות ועל סימבוליות מוסטרת של עקידות שמראה לנו את האופיהנכון של החגים המקראים.

 

הכנסיות הנוצריות של אלוה

Christian Churches of God

PO Box 369, WODEN ACT 2606, AUSTRALIA

Email: secretary@ccg.org

כל הזכויות משומרות .2001 Christian Churches of God Wade Cox

המחקר הזה אפשר להעתיק ולהפיץ באופן חופשי בלי שינוים. לעותק צריך להיות סימן מסוים. הוראת שם וכתובת המחבר וסימן שמירת זכויות המחבר הכרחית.העותקים אפשר להפיץ בחינם. ציטוטים קטנים יכולים להיות מוספים למאמרים ביקורתיים בלי הפרת זכויות המחבר.

את המחקר הזה אפשר למצוא קאן: http://www.logon.org, גם http://www.ccg.org

עקידות

במאמר הזה מדובר על אצם של עקידות.

 

שמות 23:14־20

14 שלש רגלים תחג לי בשנה.

15 את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש

האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם.

 

בפרק 14 וגם 15 אנחנו קוראים מילים הכי חשובים , והן " ולא־יראו פני ריקם". במדריך של לומד מקרא אנחנו יוכליםלקרא את הפרק הזה בעיברים אבל אנחנו רואים ששינו את מילה סופרים כאן ועוד בעשרה מקומות במקרא. בגירסה נכונה כתוב "ולא־יראו פני ריקם ". במשפט 20 אנחנו קוראים:

20 הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר

הכנתי.

 

מענין שעקידות של חייות בשביל יהודים עתיקים היו כמו תפילות לאנשים מודרנים: זה צורה הכי נפוצה של כפיפה לאלוה. יש בארך 150 מ613 מצוות בתורה שמתעסקים בעקידות.

 

פילוזוף יהודים של ימים הבינונים מימוניד חשב שאנשים התחילו לעקד חייות כדי לעזוב את המנג הנוראי לעקד את אנשים. כשאלוה לא נותן לאברהם לעקד את יצחק הוא מיד מעקד את כבס.

 

עקידה הכי מפורסמת היתה בפסח ונקרא עקידת פסח או כבס פסח. היא סימלה חופש של יהודים מעבדות בבל. יהודים הביאו כבס לירושלים לבית המקדש ונתנו לו לכוהן שהרג אותו ועיקד לפי חוקים של לאוה. בשר של כבס החזירו למי שהביא אותו והוא הביא אותו הביתה איפה כל המשפחה אכלה אותו יחד עם מצה, מרור ומאכלים אחרים. בזמן סעודת פסח (דר פסח) דיברו על תורה ועל יציאת מצרים. עד היום יהודים שמים על צלחת אוף בזכר לכבס ההוא.

 

אים אנחנו נמצאים בזמן של חג לא בבית אנחנו יכלים לחזור הביתה רק ביום ראשון של החג אבל אנחנו יכולים להשאר בביתים שלנו עד החג פסח (דברים 16:8־10).

 

ככה קורה גם ביום ראשון של אשיפת שעורה כשאושפים את שעורה שאחרי זה עקידים לאלוה ואחרי זה מיבשים את השיבולות. הם שארים יבשים. זה קורה בזמן של יום שביעי של פסח. מזמן הזה השיבולת מתבשלת. אחרי זה אנחנו סופרים עוד שבע שבעות. לזה יש חשובות דתית גדולה (דברים 16:19).

 

אנחנו כולנו חייבים להגיע מול פנים של אלוה בזמן מסוים ובמקום מסוים ואנחנו לא יכולים להגיע לאלוה בלי כלום. זה מה שאנחנו חיבים להביא לאלוה. זה חובות של אלוה אבל אנחנו חיבים לעשות את זה בתוך רצון מכל הלב וטלוי במה שאנחנו נביא לאלוה הוא יתן לנו בחזרה כי הוא אלוה שלנו.

 

מובן שחג שבועות מאוד חשוב לגברים כי נמצאות שלהם מחויבת. אבל יחד עם גברים יכולים להגיע נשים שלהם וחברי משפחה אחרים. לפעמים נשים לא יכולים להכנס למקומות מסוימים אחרת אלוה לא ישלח להן יותר ילדים. אנחנו רואים שאין שום חוקים קשים שאי אפשר לשמור עליהם. בחוק כתוב באופן ברור מאוד מה צריכים לעשות גברים, אים אישה לא יכולה ללכת לחד גבר חייב ללכת לבד כי ככה כתוב בחוק.

 

בספר ויקרא 23 אנחנו קוראים על חוקים מסוימים שצריך לעשות אותם מיום של עקידת שעורה. אנחנו רואים שמדובר על ספירה (פעם ראשונה מתעסקים בזה בחג השבועות) אבל יש גם ימים אחרים של אלוה שצריך לספור אותם. למשל צריך לספור גומורים ב9 בבוקר ביום ראשון. בתקופת בית המקדש תמיד ספרו את גומורים ב9 בבוקר ביום ראשון. את המנהג הזה היה במשל כל תקופת בית המקדש זאת אומרת במשך 1500 שנה. ככה עשו סמרתים וסדןקאים. זה נמשך כשבשילטון היו פרסים שהרסו את לוח שנה ישן. (ויקרא 21:9־11).

 

בוקר אחרי שבת היה בוקר של יום ראשון שאנחנו קוראים אותו יום יום ראשון. (ויקרא 23:12־14).

 

סימבוליות של שעורה יבשה אומרת על אצם אמתי של שערת עליה ליד עמוד. אסור לנו לאכות שעורה יבשה של מובל החדש עד יום של שעורת עליה. אנחנו אוכלים מובל הישן עד יום שעורת עליה. ובזה אנחנו רואים עליון של ישוע מעל ישראל (ויקרא 23:15).

 

אז צריכים לעבור חמשים יום שקוללים שבועות או שבתות. בתהליך הזה מתחיל מיום הבא אחרי שבת ככה שיעברו שבע שבועות שלמות. אחרי שישה ימי עבודה של שבוע בא יום שביעי יום מנוחה. אחרי שבעה שבועות שלמים בא שבת שביעי ואחרי זה יום אחרי שבת (בוקר אחרי שבת). את היום הראשון הזה אנחנו קוראים יום ראשון. שבועות תמיד היה ביום ראשון והמסורת הזאות נמשכת בכנסיות של אלוה כבר במשך אלפמיים שנה אים לא לשים לב טעות קטנה במאה עשרים.

לפי טעונות הנכתבות למלה על עקידות במקרא אנחנו עברים לעקידות לכוהן הרי הכוהנים נבחרים ונקראים בתפקיד כמלכיצדק בשבועות בהמשך של חג שוכות. זאת אומרת שבמשך אלפיים שנה כנסיה בפנים של כוהן ומלכות היתה מובחרת ונקבעה לקבל עקידות שבדרך כלל עושים בתשע בבוקר ביום שבועות. באצם מדובר על שערת העליה שמעקדים ביום של חג פסח גם בחג שבועות. מתנות וקורבנות צריכים להיות יותר גדולות וטובות מאשר ביום של עלית השעורה.

 

זאת אומרת אנחנו מתעסקים עם סימבוליות פתוחה של שעורת העליה כרעיון המרקזי. כל הדברים שקשורים לזה מאוד חשובים להבנת הדוקטרינה של כנסיה שלנו וגם לימוד מקרא שאנחנו עושים. אנחנו חיבים לעשות פגישות ולהתאשף ביחד כדי ליות ביחד ולהשתטף ביחד בחג עליה או חג השבועות ולהיות שמחים ביחד מול פני אלוה. אנחנו חגיגים במקום מסוים שקבע אותו אלוה ולא בביתים שלנו.

 

חג שבועות נמשך בדרך כלל יום אחד אבל שבת גם נחשבת כחלק של החד. שבת ויום שבועת מרכיבים את החג שבמשך החג הזה אנחנו חייבים להגיע למקום מסוים ולהיות שם בארך במשך שני ימים. אים אנחנו לא נשמור על חוקים של אלוה ולא נשתטף בחד אז אנחנו לא נקבל את המלכות של אולה. אים אלוה הוא הבעל שלנו אז צריך לשמור על כל החוקים שלו כמו שהוא רוצה את זה.

 

בלי ספק הם מצוות של אלוה שצריך לשמור אותם כי בזה הכל בשביל בני אדם. (קהלת 12:12־14). אים אנחנו נחליט התכרות מאוד קשה בשבילנו ונעזוב את הכל אז זאת החלטה שלננו. אבל אנחנו חייבים לרוץ כמו שאנחנו מנצכים וריצה שלנו לא צריכה להיות חלשה.

אלוה קבע בשבילנו לוח השנה ונתן חוקים כדי שנדע מה צריך לעשות. אנחנו חייבים להיות ראיים במעשים שלנו ולדעת מה אנחנו עושים ולמה. כנסיה צריכה לעזור לנו כמו שאנחנו צריכים לארגן מפגשים ולהביא קורבנות בכל חד משלושה החשובים.

 

אים אנחנו מפתח לבבות שלנו בשביל אלוה הוא יראה לנו את הדרך הנכונה. אבל אל פעם לא להפך. תשמרו על חגים באופן נכון והוא יעזור לכם.