כנסיות נוצריות של אלוהים

מספר    63

 פרשנות על אסתר

(מהדורה 3.0 19940824-20000122-20090211 )

זהו ניתוח מפורט של מגילת אסתר . ההשלכות הכלולות במגילת אסתר יש משמעות רבה עבור הנצרות מודרנית . עבודה זו מנצלת ופרשנות הרבנית וחושפת אותם האקספוזיציה מקראית נוצרית, אשר מייצרת כמה תוצאות משמעותיות.

פרשנות על אסתר

פרשנות זו על מגילת אסתר . זה הוא סיפור נפלא על גברת שהפכה מלכת הפרס , או שזה סיפור על שלטונו המילניום של ישו או שזה שניהם ? אנו לברר אצל פרשנות שזה שניהם . מה זה מלמד אותנו הוא איך אנחנו, עם היהודים , יירש את מלכות האלוהים . זה שווה הערך של פרק זמן או תכנית הישועה ליהודים כך הרצף מובן . הוא הסתיר בזהירות רבה ולעתים קרובות על ידי הרבנים עצמם , כי יש לו מידע כי הוא יוצא דופן למדי . ישנם מספר דברים אשר דורשים דיון . המלך המעורב הוא אחשוורוש . אלוהים מוזכר בשום מקום בספר זה . עובדה זו היא חריגה במיוחד והסיבה לכך היא בגלל השליטה של עניינים , או הכוח של אלוהים , מבוצע תחת הזהות של אחשוורוש . לכן אין שום צורך אלוהים להישאר בעילום שם , כי הממלכה ושאר המלכות בישות שהתעמלו כוחו של אלוהים . אחשוורוש מאמצת עמדה בסיפור כפי שהוא מתגלה , במיוחד בפרספקטיבה המילניום . השחקנים עצמם לקחת על חשיבות עצומה ביחס הכנסייה, ישו, המארח נפל, ואת רצף הזמן של הסוף .

אחשוורוש מזוהה בדרך כלל כזהה עם קסרקסס ששלט בשנים 485 כדי 464 לפנה"ס. עברית אצ׳שוורוש   הוא ניסיון לייצג את המילה הפרסית כשיירשה   שממנו היוונים לגזור את שמו של קסרקסס (ראה fn שונצינו. כדי v.1 ). הם היו מבטאים קשים ואת השמות בתעתיק. המלך הוא קסרקסס. הוא מלך עזרא 4 שמלך אחרי דריוש 1 ולפני ארתחשסתא ומי עצר את בניית המקדש. יש עזרא 4 רצף של בניית המקדש. זה אומר עזרא 4: 4-5:

⁴ האנשים בארץ עודדו את בני יהודה וגרמו להם לפחד לבנות  ⁵ ושכרו יועצים נגדם לסכל את מטרתם כל ימי כורש מלך פרס עד שלטונו של דריווש מלך פרס.

אז הם מתוסכלים או הפסיק בנייה על המקדש בימי שלטונו של כורש עד שלטונו של דריווש מלך פרס שלא היה דריוס 1. מוֹדֶרנִי היהדות והנצרות המודרני יש אינטרס בקבלת המקדש מלא שלטונו של דריווש 1. המקדש לא היה ולא יכול כבר הושלם בימי שלטונו של דריווש 1 בכלל. כלומר סתירה ישירה המילים המפורשות של התנ"ך. זה אומר על הפסוק 6 עזרא 4:

⁶ וגם שלטונו של אחשוורוש בתחילת מלכותו שם עלה אשם כנגד תושבי יהודה וירושלים.

והפרשנות הרבנית במדרש אסתר אומר שהוא הפסיק בנייה על המקדש שהתקיים בתחילת שלטונו ופורסם הצו נגד היהודים בשנותיו האחרונות (ראה שונצינו, טיפול מדרשי אסתר, עמ '. 125). לכן נעשים ניסיונות להפוך אחשוורוש כנבוזי שהיה בנו של כורש, כדי שיוכלו להתאים את בניית המקדש בימי שלטונו של דריווש 1. עם זאת, הוא ממשיך בפסוק 7:

עזרא 4: 7-24 ובימים של אר קסרקס אס , בישלם ו מיטה רדטה ו טב אל ושאר ומקורביהם כתב -טה-קסרקס אס מלך פרס; המכתב נכתב בארמית ותורגם. רהום 8 המפקד שים שיי הסופר כתב מכתב נגד ירושלים -טה-קסרקס אס המלך כדלקמן - 9 ואז כתב רהום המפקד, שים שיי הסופר, ושאר מקורבים שלהם, שופטים, המושלים, הפקידים, הפרסים, הגברים של ערך, הבבלים, הגברים של סוזה, כלומר, אלמיטס , 10 ואת שאר העמים אשר אוסנף פר הגדול והאצילי גורש והתיישבו ערי סמה ריה ובשאר של המחוז מעבר לנהר, ועכשיו 11 זה הוא העתק מהמכתב ששלחו - "כדי -טה-קסרקס אס המלך: עבדיך, הגברים של במחוז מעבר לנהר, לשלוח ברכה ועכשיו 12 יהא זה ידוע למלך שהיהודים שפרצו ממך אלינו עברנו לירושלים הם בונים מחדש כי עיר מרדנית רשעה;.. שהן מסיימות את הקירות ותיקון היסודות . 13 עכשיו להיות שזה ידוע למלך, אם העיר הזאת נבנתה מחדש והקירות סיימו, הם לא ישלמו מחווה, מותאם אישית, או אגרה, ואת הכנסות המלוכה תיפגענה. 14 עכשיו כי אנחנו אוכלים את המלח של הארמון וזה לא מתאים לנו להיות עדים של קלון המלך, ולכן אנו שולחים ולהודיע ​​המלך, 15 על מנת החיפוש עשוי להתבצע בספר של רשומות אבותיכם. תוכלו למצוא בספר של רשומות וללמוד כי העיר הזאת היא עיר מרדנית, פוגע למלכים ומחוזות, וכי המרדה היה נרגש עד בו מן הישן. לכן בעיר הזאת הוחרבה. . 16 אנחנו עושים ידועים למלך, אם העיר הזאת נבנתה מחדש וקירותיו סיימו, תצטרך אז אין ברשותו במחוז מעבר לנהר "17 המלך שלח תשובה:" כדי רהום המפקד שים שיי סופר ושאר ומקורביהם שחיים סמה ריה ובשאר של המחוז מעבר לנהר, ברכה. ועכשיו 18 המכתב ששלחת לנו כבר לקרוא בבירור לפניי. 19 ו עשיתי צו והחיפוש נעשה, וזה כבר נמצא כי העיר הזאת מן ישן עלתה נגד מלכים, וכי מרד וההמרדה נעשו בו. 20 וגם מלכים אדירים כבר מעל ירושלים, שמלך על המחוז כולו מעבר לנהר, למי מחווה, מותאם אישית, ואת האגרה שולמו. 21 לכן לעשות צו שגברים אלה להתבצע להפסיק, וכי בעיר הזאת להיות לא מחדש, עד צו נעשה על ידי לי. 22, ומקפידים שלא להיות רפוי בעניין זה; למה צריך לפגוע לצמוח עד כאב של המלך? "23 לאחר מכן, כאשר העותק של מכתב 'המלך -טה-קסרקס אס הוקרא לפני רהום ו שים שיי הסופר ומקורביהם, הם הלכו בחיפזון ליהודים . ב ירושלים בכוח ועוצמה גרם להם להפסיק 24 אז את העבודה על חשבון הבית של אלוהים שהוא בירושלים נעצר; והוא חדל עד השנה השנייה של שלטונו של דריווש מלך פרס (תרגום סטנדרטי מתוקן).

אז בפשטות, אחשוורוש עתר בבית המשפט, (גם מן המדרש) להפסיק את הבנייה ואת ארתחשסתא שבא אחריו, היה עתר גם ולפי התנ"ך עזרא 4:24, עבודה על בית האלוהים משתתקים עד שלטונו של דריוש הפרסי. עכשיו המסקנה היא, כמו הלילה היום, כי דריוש הפרסי הנזכרים בפסוק 24 יכול לא להיות דריוס לי ששלט לפני שני המלך קסרקסס מלך ארתחשסתא. משמעות הדבר היא כי נעשים ניסיונות להגביל בניית בית המקדש על שלטונו של מלך, שמלך שתי המושכות לפני ארתחשסתא ולפני אחשוורוש, המלך הנדון כאן. יש משמעות בספר אסתר עבור, או בקשר, השלמת המקדש של שלמה המלך, וזה מה שחשוב.

המושגים של שמות חשובים. היו מלכים אחרים בשם אחשוורוש. שונצינו על והפרשנות הרבנית נותן הבנה של מה כוונת הטקסטים האלה.

אסתר 1: 1 עכשיו ויהי בימי אחשורוש, (זה [הוא] אחשוורוש אשר שררה, מהודו אפילו עד אתיופיה, [על] מאה ושבעה ועשרים מחוזות :)

הרישום של הפרובינציות הוא כמו להיות מעל שבע ועשרים ומאה מחוזות. דריוס 1 הוקם על הממלכה ולהגדיר את הממלכה לתוך מאה ועשרים מושלים ואת הכתובות לרשימה כמאה ועשרים ושבע אומות פי מרקוס ואת שונצינו. בדניאל 6: 2 120 המושלים מוזכרים, אז אנחנו מתמודדים עם האפשרות כי אנחנו מסתכלים רצף של לא 127, אבל ב -7 מושלי עיקרון ו -120 מושלים. זה עשוי להיות ברור יותר ואולי מאוחר יותר. האזורים שבהם מדובר נמצאים מאתיופיה להודו, ואת הודו כאן הוא מן עברית הודו, המהווה את אגן האינדוס. אתיופיה נכבשה על ידי כנבוזי מלך בפרס מן 529 כדי 522 לפנה"ס. אז כל הדברים האלה נקבעים למעלה מ כנבוזי ו דריוס. לכן אנחנו מסתכלים קסרקסס מי השתלט על הממלכות הוקמו מאתיופיה ידי כנבוזי ואת המחוזות ידי דריוס. אז המלך הזה הוא מי שולט לאחר דריוס וכך צריך להיות קסרקסס.

אסתר 1: 2 [זה] באותם ימים, כאשר המלך אחשוורוש ישב על כסא ממלכתו, אשר [היה] בשושן הארמון,

אסתר 1: 3 בשנה השלישית למלכותו, הוא עשה משתה אל כל הנסיכים שלו ועבדיו; כוחו של פרס ומדיה, האצילים והנסיכים של הפרובינציות, [להיות] לפניו:

אסתר 1: 4 כשהוא שווד   העושר של ממלכתו המפוארת ואת הכבוד של ימים רבים ההוד המעולה שלו, [אפילו] מאה ארבעה ציון ימים.

כאן אנו מחפשים במסיבת 180 ימים. בסעודות אלו של הפרסים היו חגי הנצחה, שהיו מפוארים בצורה יוצאת דופן. אחת הסיבות בבקשות למתן צווים זמניים כנגד הולדת מחזיק בגלל החזקת הולדת היה מנהג של הפרסים. העניין נבחן גם בעיתון  Birthdays (No. 287). הם הקריבו במהלך החגים הגדולים האלה לאלי זרים והחזיקו כל מיני פעילויות אחרות. המושגים ואת הסלידה בין יהודה והפרסים ביחס לפסטיבלי יום הולדת אלה היוו את הבסיס של התיעוב, אשר התפתח בין הכנסיות נגד הולדת. העובדה היא כי מנהג זה נגזר הפולחן של מערכת אשירו -בבל ואת הפולחן של בעל אני כוכב או מערכת פסחא.

אסתר 1: 5 וכאשר בימים אלה פקעו, המלך עשה משתה אל כל העם אשר נכח בשושן הארמון, הן אל ימים גדולים וקטנים, שבע, בבית המשפט של הגן של ארמון המלך;

אסתר 1: 6 [איפה היו] לבן, ירוק וכחול, [שטיחים], מהודק עם מייתרים של מצעים משובחים סגול טבעות כסף ועמודי שיש: המיטות [היו] זהב וכסף, על מדרכה של אדום וכחול, לבן, ושחור, שיש.

אסתר 1: 7 ונתנו [להם] לשתות וכלי זהב (הכלי להיות אחד מגוון משנייה) ויין מלוכה בשפע, בהתאם למצב של המלך.

אסתר 1: 8 שתייה [היה] על פי החוק; אולם כשלו בכך מחייבים: במשך זמן כה המלך מינה על כלל נושאי המשרה של ביתו, כי הם צריכים לעשות על פי כל העונג של הגבר.

באותם ימים הם הוסדרו על ידי טושטמשטרס. ההערה הרבנית היא שהם הורשו לשתות יין משלהם ושהם שתו ככל העולה על רוחם (ראה שונצינו). כתוצאה מכך כל מיני מושגים לצאת מזה. הפרסים היו שתיינים גדולים ו קסנפון אמר אחד מהם, הם שותים כל כך הרבה שהם לא יכולים לעמוד על רגליהם חייבות להתבצע. אחשוורוש חשש התקוממות צריך אורחיו להיות שיכורים. הרשומות של קסרקסס להראות שהוא לא הייתה אחיזה חזקה על הממלכה, אך המושגים שיש, כפי שאנו מבינים אותו, מרד בשמים וכי בעיה זו בתוך הפונדקאי השתקפה בתוך האימפריה.

אסתר 1: כן 9 ושתי המלכה עשתה משתה הנשים [ב] בית המלוכה אשר [שייך] למלך אחשוורוש.

אסתר 1:10 ביום השביעי, כאשר הלב של המלך היה עליז עם יין, פיקד מהומן , ביזטהה , הרבונה , ביגטהה, ו אבגטהה , זטהר, ו קרקס, שבעה הצ'מברליינים ששימש בנוכחות אחשורוש המלך ,

המדרש אומר, זה מתייחס ושתי המלכה (ושני אומרים את הטוב ביותר). ושני הכינו הנשים של בית המלך, לא בבית של נשים, ואת המטרה של זה הייתה בזה משום חוסר כבוד הנשים. אנו מתמודדים עם הטענה כי ישנם מושגים רוחניים בכל מה שקורה. הנקבות כאן להעביר מושגים ביחס הכנסייה, או משמשים להסביר או להעביר את הרעיון של הכנסייה ויחסיה עם המארח נפל. ושני מתכנן בגלל שהנשים לחטוא. על פי מדרש ההסבר היה כי התכנית "אחשוורוש הייתה לגרום היהודים לחטא

... ובכך הוא יובטח הם ייענשו על ידי אלוהים ולא יהיו לשחזר את אדמתם. לכן הוא נמנע לאנוס אותם כל דין התורה פן להם שום תירוץ על חטאיהם. הוא די מתפתה להם לקחת מן המעדנים שימש במשתה, אבל לא להכריח אותם לעשות זאת (fn שונצינו 1 אסתר: 8).

היהודים רואים זאת כדוגמה מנסה לשבור את עמדתם עם אלוהים. הם רואים את פעילותם של אחשוורוש עולים בקנה אחד עם ושתי, כפסולה בערכאה הראשונה. אבל זה לא ההכוונה הנכונה של העניין. הכוונה היא להראות שיש נקבה בוחרת, המלכה ופמלייתה, אשר נבחרה כמקום הטוב ביותר והניחה בממלכה כאשתו של המלך. זה היה בישראל, העדה, ובכך הוא מייצג את עדת ישראל מובדלת להיות נבחר. עכשיו ביום השביעי כאשר הלב של המלך היה עליז, פקד שבעה אלה גברים עיקריים. אולי הרעיון של 127 נובע מהעובדה שבעה גברים העיקריים היו פקודה מנהלית מעל 120 המושלים; אבל זו כמובן השערה.

אסתר 1:11 כדי להביא את ושתי המלכה לפני המלך עם רויאל קראון, כדי שו העם ואת הנסיכים היופי שלה: כי היא [היה] הוגן להסתכל על.

מבחינה רוחנית, שבעת הנציגים להופיע להשוות עם שבעת המלאכים של הכנסיות של אלוהים, מי נצטוו להביא את ישראל לפני ה '. ישראל לא באה לפני ה '. ישראל מרדה חטאה.

אסתר 1:12 אבל המלכה ושתי סירבה לבוא על מצות המלך על ידי הצ'מברליינים [שלו]: ולכן היה זועם מאוד המלך, ואת כעסו בערה בו.

שבע אלה שהופיעו בפני פני המלך להופיע להתייחס הנביאים שראו את פניו של אלוהים; נוכחות או מלאך אלוהים. הנביאים שבע (שמואל, אליהו, אלישע, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ודניאל), שעמד ממש לפני פניו של אלוהים דרך מלאך נוכחות, נצטוו להכין את ישראל אחרי משה, מהכיבוש ואילך, כדי להביא את ישראל לפני אלוהים בסדר נכון, כך עשויה להיות מוכתרת בישראל כמדינת הלאום המוביל בעולם - כמו מלכת העולם. לישראל הייתה אחריות להיערך והוא ויתר עליה.

אסתר 1:13 ואז ויאמר המלך החכם, אשר הכיר את הפעמים, (כך [היה] בהתנהגותו של המלך כלפי כל שידע החוק ושיפוט:

התלמוד מבין זאת אסטרולוגים, אבל הביטוי מקביל עם כל זה ידע החוק והשיפוט. החוק ופסק הדין נגזרים ידיעת החוק באמצעות רוח הקודש. זו ניתנה בחלק הראשון דרך הנביאים. שונצינו אומר עם כל זה ידע החוק והשיפוט וכנראה פירושו אותם המכירים תקדימים היסטוריים שיש את הכוח של החוק. זה נובע פרשנויות של אבן עזרא. במשך זמן כה היה של באופן המלך כלפי כל שידע החוק והשיפוט, כי כל מי שהוא צדיק יש את הכוח של פסק דין; כי הוא פונקציה של צדקנות. אז למי שמכיר את חוק השיפוט צדיק. המלך היה מסולק - כי הוא הכח של אלוהים ממומש היטב - לאלה שיודעים צדקנות, חוק ושיפוט.

אסתר 1:14 הבא אל לו [היה] קרשנה , שטהר , אדמטהה, תרשיש, מרס , מרסנה, [ו] ממוקן, שבעת שרי פרס ומדיה, אשר ראה את פניו של המלך, [ו] אשר הניח את הארגז הראשון בממלכה;)

אלו הם נביאים העיקריים שעמדו לפני פניו של אלוהים, כאמור.

אסתר 1:15 מה נעשינו למלכה ושני פי חוק, משום שהיא יהוה לא בצעה את המצווה של אחשוורוש מלך הצ'מברליינים?

אז ישראל לא לציית הנביאים. ישראל לא הכינה עצמה לבוא לפני המלך. ישראל ספקה עוצמה עירומה על ידי התנהגותם, כמו ושתי מהתנהגותה גם עשו. פרשנויות המדרש לומר שהיא עירומה ואת ההערות להתייחס לעובדה שיש לה רק את הכתר על. היא סרבה לבוא בגלל האופן שבו היא הייתה לבושה ושהיא אישית ראתה מערומיה.

ישנן כמה מן הפירושים אשר אומרים שיש לה על שום דבר, אבל היא התבקשה להופיע בעירום לובש רק את הכתר, ולכן היא סרבה. אבל כשהביטה במראה ראיתי שהיא מצורעת בפנים, אבל אף אחד לא אחרת לא ראה אותו, והיא סרבה לבוא כי היא ראתה מגופה עירום דרך המרד שלה. הפרשנים הרבניים להגיע עד הלום, אבל לא עושים את החיבור כי ישראל היא דרך המרד שלה כי היה מתאים לתפקיד, לאחר שניתנו עצמו עירום ולא יכולתי ללכת לפני ה '. זה הוא בעל חשיבות עצומה. הרבנים הבינו זאת במשך זמן רב, ובכל זאת ממשיך לנסות לקשור אותה והמדרש מתחיל לחיץ לעמדות שאינן מקראיות, על מנת שלא להתמודד עם העובדה שהם שניתנו עצמם מסוגלים מתייצבים בפני אלוהים לפסיקה. ממוקן  היה האחרון ציין מהשבעה והוא אמר מזה הוא דמות ידועה והרבנים לזהות אותו המן. הרבנים לנסות לדחוף לנקודה שבה הוא היה עם הארץ כי הוא דיבר ראשון, כי והפרשנות הרבנית לומר שרק בור מדבר ראשון. דברים אלה באים מגילה (מג.) 12 ב

מן היה סיבה לכעוס ושני כך הם מנסים להתאמן שהתרעמו ושני. המן היה האגגי ואת אגג היה עמלקי. אנו מתמודדים עם המושגים של עמלק פסוק ישראל. זה היה עמלק שבא על ישראל לפני שהם נכנסו לארץ המובטחת ומשה היה לעמוד שם עם זרועותיו מתעכבות, כדי שישראל תנצח בעמלק, לפני שהם נכנסו לארץ המובטחת. אז אנחנו מתמודדים עם המושג בחלק מאוד סופי לפני שנכנסנו אל הארץ המובטחת; התמודדות עם כוחות של השטן במסווה של עמלק ולכן המן האגגי, עמלקי, המיוצג כאן חורבן יהודה. יש הרבנים אומרים שיש שני מקרים - הם נצטוו להרוס את הכנענים, והכנעני התייחס מאגדים את העמלקים. זהו המקרה השלישי של העם העמלקי מנסה להשמיד את הנבחר. אירוע זה מתייחס לחורבן הסופי; המלחמות הסופיות לפני שנכנסנו ישראל תחת משיח לשיקום המילניום. זה ייפתח בעוד אנו עוברים את הטקסטים. אנו מתמודדים עם מלחמות הסופי של הסוף. המן להיות עמלקי בטקסט זה אינו מקרי. ספר אסתר מדבר על גופים תחת השטן ותחת המשיח, הכנסייה נגד העולם להיכנס שיפוט ולהשתלט על העולם. זהו הטיעון של הקרב של הימים האחרונים. זה די גורף השפעתה. מהערות מהמדרש ואת המגילה יש תגובות שונות באשר למה היה מן סלידה של ושני, אבל אין ספק מדוע הסלידה של היהודים הייתה קיימת בקרב העם העמלקי. העמלקים היו האויבים העתיקים ביותר של ישראל ואנחנו מתמודדים עם המושגים של האויבים הנבחרים ממש עד ימיו האחרונים. מלחמות הסוף נבחנות בעיתונים השונים בנושא.

פסק דין זה של ושני היה על פי חוק. הרבנים אומרים כי ממוקן הוסיף "על פי החוק" משום שידע כי אחשוורוש לא רוצה להרוג את ושתי. זה נכון. אלוהים לא רוצה להשמיד את ישראל למרד שלה. החוק ניתן לישראל וישראל נשפטת על פי החוק. אז ושני נשפטים על פי החוק. לקבלת ככל שהיא לא עשתה כמצוות אחשוורוש מלך הצ'מברליינים, ישראל לא לציית לחוק דרך הנביאים. הם לא לציית לאלוהים.

אסתר 1:16 ו ממוקן ענתה לפני המלך ואת הנסיכים, ושתי המלכה יהוה לא עשתה טעות המלך יחיד, אלא גם לכל הנסיכים, ולכל האנשים [הם] בכל מדינות המלך אחשוורוש .

אסתר 1:17 על מעשה [זה] של המלכה יבוא בחו"ל אל כל הנשים, כך שהם יהיו מתעבים בעליהן בעיניהן, כאשר הוא ידווח, המלך אחשוורוש ציווה ושתי המלכה יובא ב לפניו, אבל היא באה לא.

מה שנאמר הוא כי המרד בחלק אחד של המארח משתרע על המארח כולה וכי המרד בישראל מושפע כל. שיבת ישראל לארצו הייתה הצעד העיקרי המרה של כדור הארץ. היו ישראל יובא ב כך שכל הגויים אפשר להביא. אבל ישראל בעיני יהודה לא ראה הגויים כמו הבאתו אל הישועה. מערכת היחסים בין הקב"ה לעם ישראל על פי החוק מוסבר בעיתונים  Law and the First Commandment (No. 253); Law and the Fifth Commandment (No. 258)  ו Law and the Seventh Commandment (No. 260)  (השווה גם בעיתון The Law of God (L1)  ואת הטקסטים האחרים שם) .

ישראל ראתה ישועה כאילו היה רק עבור ישראל ובכל זאת היא שניתנו עצמם ראויים לבוא אל פסק דין. לכן ישראל צריכה להיענש, כי העולם לא יומר עד שישראל מומרת. העולם לא יובא אל שאר המילניום עד שכל ישראל מובא לתוך r המילניום אסתר יש יהודה להיאלץ נכנס שאר המילניום, כדי שהעולם יכול לבוא אל r המילניום אסתר יהודה יהפוך נוצרי בנקודה חרב. זה יהיה החרב של אלוהים ושל אמת ואלוהים יפתח את עיניהם של הימים האחרונים. הוא יאלץ הבנתם וכאשר הרוח נשפכה עליהם הם יבינו, אבל כאן זה לא קרה והם בזדון דחו אלוהים ויהפכו עצמם ראויים לבוא אל מלכות האלוהים.

אסתר :18 [כמו כן] תהיה הגברות פרסית ומדיה אומרת היום אל כל הנסיכים של המלך, אשר שמעו על המעשה של המלכה. כך [יהיה שם להתעורר] יותר מדי בוז וזעם.

אסתר 1:19 אם הדבר בעיני המלך, יהי ללכת מצווה המלוכה ממנו, ולתת לו להיות כתוב בין חוקי הפרסים ומדי, שזה להיות לא שינו, זה ושתי לבוא לא יותר לפני המלך אחשוורוש; ולתת המלך לתת האחוזה המלכותית שלה אל אחר כי הוא יותר טוב ממנה.

החוק של מדי ופרס היה שאם המלך עשה צו, אז זה היה בלתי ניתן לשינוי. בהקשר זה ההנחה מגיעה המושגים שמה בעיות מפיו של אלוהים אינו חוזר ריק וכי פעם שאלוהים ציווה או הביע את רצונו, הוא. כדי שדברים מתרחשים על ידי האמירה האלוהית של אלוהים אלוהים לא עושה טעויות. אלוהים בעיות מפיו צו להביע את הרצון וכי מתהווה על ידי צו, כך גזירות אלוהיות הם בלתי הפיכות.

אסתר 1:20 כאשר הצו של המלך אשר יצהיר את יפורסם בכל האימפריה שלו, (על זה הוא נהדר,) כל הנשים תיתנה לבעלים לכבד, הן גדולים וקטן.

אסתר 1:21 ואת האמרה בעיני המלך ואת הנסיכים; והמלך עשה כדבר של ממוקן:

הכבוד שניתן הבעלים היה שהם היו לבוא להיות הכלה של ישו ושכל האנשים בסופו של דבר יגיעו אל סעודת חתונת השה כמו כלתו של ישו. הדבר נעשה ברצף כפי שניתן לראות לפני, דרך החכם ואת הבתולות הטיפשיות שהיו תקועים התחיות הראשונות והשנייה. זו צריכה להיות הביאה תפיסה זו, כדי שישראל טופלה כדי שהנקודה יכולה להתבצע. סעודת הנישואין ניתנה לאנשים אחרים טוב יותר מאשר בישראל; הישועה היה ללכת הנבחר בין הגויים. זה היה הרעיון.

אסתר 1:22 עבור הוא שלח מכתבים אל כל מדינות המלך, לתוך כל מחוז על פי כך, בכתב, ועל כל אנשים לאחר בשפתם, כי כל אדם צריך לשאת כלל בביתו שלו, וכי [זה] צריך להתפרסם בהתאם לשפה של כל אנשים.

הרעיון של כל אנשים לאחר ניסוחם כי המכתבים נשלחו לכל מחוז ומכל אנשים לאחר בשפתם היה נציג של התנ"ך ואת האיגרות של התנ"ך. בגלל הבלבול, שהם נכתבו בשפה של האנשים הנוגעים בדבר, כך שהגאולה יכולה לבוא כולם, כל הגויים. והפרשנות הרבנית יש: לדבר על פי השפות של האנשים. אז את הרלוונטיות של החלק השני של הגזירות נגזרה. מספר עצום של שפות נאמר באימפריה הפרסית בימי אחשוורוש. המדרש והפרשנים יהודים לקחת את הביטוי אומרים כי אם בעל ואישה היו גזע שונה ושפה הם היו מכריחים אותה לדבר בלשונו. כלומר הסמליות מאיתנו תנתן לו שפה חדשה כאשר המשיח מגיע. כולנו נהיה נאלצים לדבר את השפה של הבעל שלנו, החתן.

הכוונה הייתה שאם מנהגי הבעל מתנגשים עם אלה של אשתו, המכס שלו היה לשרור כי אכן המכס של ישו ישרור הפלנטה הזו. אולי ושתי טען שזה היה בניגוד למנהג של בני עמה שהמלכה להציג את עצמה לפני נתיניה (וזאת על פי ר 'רלב"ג). אולי הצו הזה התווסף הנרטיב של האירוע כדי להסתיר את החרפה של המלך (על פי אבן עזרא). ההערות כנראה מתייחסים הישועה נעשים זמינים דרך איגרות של התנ"ך לכל העמים וכי כל אדם צריך לשאת כלל בביתו שלו ולדבר בהתאם לשפה של בני עמו. העולם התחלק במגדל בבל והבלבול להגדיר על העולם, כך ישועה הייתה בצדק לבוא לעולם בשפות שונות כדי שגאולה יכולה להיות זמינה לכולם. זה לא היה כוונתו של האנושות כי בשפות שונות להתרחש; זה היה נגרמים להם. לכן, הישועה צריכה לצאת ב מדיומים אלה כדי לשחזר משהו שהלך שנגרם להם (ראה גם הִתגַלוּת 14: 6-7).

אסתר 2: 1 אחר הדברים האלה, כאשר זעמיו של המלך אחשוורוש יתרצו, נזכר ושני, ומה שעשה, ומה שנגזר עליה.

תפיסה זו של אחשוורוש לזכור ושתי נתפסה על ידי רבנים כמו חרטה, להיות ער לכך שהיא פעלה כראוי מסרב להציג את עצמה. זו אינה נכונה. הערה זו של הפועל הוא כמו שצריך כי הם לא מבינים מה הוא מעורב בישראל שלא הצליח להגיע לפני ה '. ההערה היא שאלוהים תמיד יזכור אותנו ויש מספר הערות בספר תהלים להתמודד עם זה, שבו אנחנו לא נישכח ואלוהים ישחזר לנו ולקיים לנו וההערות אלה נלקחים ב הנביאים.

אסתר2: 2 ויאמר של עבדי המלך אשר כיהנו אל לו, יהי בתולות צעירות הוגן חיפש המלך:

אסתר 2: 3 ובואו המלך למנות קצינים בכל מדינות מלכותו, כי הם עשויים לאסוף יחד את כל בתולות צעירות ההוגנות אל שושן הארמון, אל בית הנשים, אל משמורת הג׳  שר החצר של המלך, שומר של נשים; ולתת לדברים לטיהור שלהם להינתן [להם]:

אסתר 2: 4 ובואו עלמה אשר פלסטה  המלך להיות מלכה במקום ושתי. ואת הדבר בעיני המלך; והוא עשה זאת.

עכשיו אפשר לראות את ההתפתחות כפי שהוא חל על הכנסייה. זה היה לשלוח לכל המחוזות להתקשר הנבחר. אנשים אלה הובאו והכינו, שניתנו של גזבר המלך. הנבחר ניתנו מלאכי הכנסיות וקצינים מונו להכין אותם וזה היה פונקציה של הרועים של הכנסייה. הם נדרשו להכין את הנבחר שיוצגו למלך (כלומר אלוהים), ללא כתם, נמש. דברים אלה לא היו נעשו, אבל זה היה הציווי (והשוו: הנייר  Purification and Circumcision (No. 251) ) . הם יצאו ועשו את זה ברצף על פני תקופה ארוכה אחד לא יראה איך התקופה מפתחת.

אסתר 2: 5 [עכשיו] בשושן הארמון היה יהודי מסוים, ששמו [היה] מרדכי, בנו של יאיר, בנם של שמעי בן קיש, בנג׳מיט;

יש מרדכי שתי נגזרות. למרדכי יש מקור משותף, על פי והפרשנות הרבנית, של מרה דצ׳יה, כלומר מור טהור. כמו כן, יש נגזרת של מרדוך, כך שהיה טהור נעשה שימוש לרעה או שגוי, במובן של. אז הרעיון הוא כי מרדכי אמור מור טהור ותפקידו כבר לרעה. הוא היה בנו של יאיר, בנם של שמעי בן קיש בנג'מיט. שושלת זה מעלה כל מיני בעיות. קיש הוא אבי שאול משבט בנימין, אך שאול אינו מוזכר כאן.

עכשיו שאול הוא מלך ישראל הרבה יותר חשוב היה קיש. אז למה לא ראיתי את שאול שהוזכרו במאמר זה? לפיכך היוחסין אינו מופיעים נכונים. חשוב לציין את השמות ומה הם מתכוונים. יש שמות אלה משמעות רוחנית. קראנו מה פירושי התלמוד לומר הוא טיפול מדרשי אסתר מהעמוד בו שונצינו 128,

הערה 6: מרדכי. מידרשיקלי   השם המשויך מור בארמית מרה דצ׳יה ...... טהור. כשם מור הוא המפקד של התבלינים, כך היה מרדכי הראשי של הצדיקים בדורו.

אז אנחנו מדברים על נסיך צדק. תורה תמימה מסביר כי על פי התלמוד שמו מלידה היה פתחיה. השם מרדכי ניתן לו מאוחר יותר. מכיוון שזהו שם שנשמע גוי התלמוד והמדרש לחפש ממוצא יהודי לתת דין וחשבון על הכינוי הזה. כאמור במקום אחר, האיש המכונה ישו בלידה היה יהושע, או יהושע, כלומר צדקת. השם ישוע הוא נגזרת של יוון אייסוס. הצורה נמצאה גם בקרב הקלטים והכמויות כשלישית של שילוש כמו ישו. זה לא עברי אבל שמש בתרגום השבע. שמו של המשיח שונתה. עכשיו אנחנו הולכים בן יאיר, כלומר: בן אשר נאור בעיני ישראל עם תפילתו. חלק מהפרשנים הרבניים לומר כי אלה נלקחו מן השושלת של מרדכי, אבל היו השושלת המיידית שלו. זה כנראה הפירוש הנכון. זה נעשה מסיבה; להצביע לעבר המשיח כבן מי נאור בעיני ישראל עם תפילתו.

בנו של שמע אומר: בן שתפילותיהם אלוהים שמע ואת בן הקיש אומר: בן שהתדפק על דלתות רחמים. זוהי נגזרת של ישוע המשיח - אני עומד ליד הדלת ודופק. הוא נקש על הדלתות של רחמים כדי שרחמים יכולים להיות מורחבים לכל האנושות דרך ישראל (ראה גם את העיתון Christ and the Koran (No. 163) עבור המשמעויות של אל טריך, כוכב הבוקר). אז השמות האלה הם לא רק שמות. הם מצביעים על משיח והתוצאה שלו. מרדכי הוא אבטיפוס אסתר של המשיח. התלמוד לוקח השמות האלה יש משמעויות הדרשנית, מאז הכתוב אינו להתחקות השושלת כולה שלו בחזרה בנימין מ 12B מגילה. אז יש להם משמעות הדרשנית - התלמוד אומר כך - אבל הם לא לוקחים את הצעד הבא שזה מדבר על משיח, כי יש כל מיני בעיות בספר זה.

סיבת הרבנים לא יכולים לקחת אסתר להארכה ההגיונית היא שהם ולהיחשב אשם על ידה. אנחנו צריכים להתמודד עם ההשמטה של ​​שאול. אם זה היה השושלת בחזרה בנימין, שאול נלקח על ידי מנות הלוי להיות מושמט בכוונה מאז על ידי חנינה שלו אגג היה אחראי להיוולד המן. זה היה שאול אשר חסך אגג העמלקי, כאשר אלוהים אמר לו שלא יעשה זאת, כי הוא עשה כל כך יש לנו את מוכנה האגגי-עמלק כולו להשמיד את ישראל לבסס את שלטונו של אחשוורוש. אנו קוראים סמואל, שם המעשה של השאול שנראה אקט של חנינה לאדם אחד, אבל זה יש מאה השלכת שנים מאוחר יותר, אשר כמעט תוצאות החורבן השלם של חלק מהעם ישראל, העם היהודי. עכשיו כי הוא נלקח בחזרה את ההקבלה של חנינה המוצג הכנענים ואת עמלק בערכאה הראשונה ויהיה כמעט להרוס אנשים שלנו בסופו של דבר. לפני שאנחנו להיכנס לארץ המובטחת והזינו את המבנה המילניום, אנו נעבור הרס קרוב, כי אנחנו לא לטהר עוולה מהאנשים שלנו מההתחלה. אנחנו לא לציית לפקודות של אלוהים לחלוטין וזה כמעט יהרוס הפלנטה הזו. כלומר התפיסה מונפקת. אז שקטע קטן 2: 5 הוא הרבה יותר עמוק מסתם רשימה של שמות.

אסתר 2: 6 מי נסחף מירושלים עם בשבי אשר נסחף עם המלך יכניה יהודה, מי נבוכדנצר מלך בבל נסחף.

מי שנשא אותו משם; היה זה מרדכי כי נסחף מירושלים עם השבויים, אשר נסחף עם ג׳צ׳וניס, מלך יהודה? אם כן, זה גורם לו בגיל מורחב. אז היינו להתמודדות עם שמרדכי של כ 120 שנים מוזרות, והייתי להתמודד עם זרובבל אשר הוקם גם עם המקדש של כמעט 120 שנים. אז אנחנו מדברים על זמנית מסגרת של חיים משה אנחנו מדברים על תוכנית הישועה מיושם בשלושה אלמנטים.

שונצינו אומר: את מי צריך בכינוי היחסי מתייחס; למרדכי או קיש? זוהי אחת השאלות השנויות במחלוקת ביותר בספר אסתר. הם מניחים כי קיש הוא אב קדמון ישיר בקו - כלומר אביו, ואבי אביו, ואביו של סבו - כי הוא נסחף, ולא קיש הקדמון של שאול. שימוש עברי נראה המבקש לדרוש שהיא מתייחסת מרדכי, אבל הגיל של מרדכי הופך קושי. אם הוא היה נסחף בשבי עוד בילדותי עם יכניה או יהויכין ב 15/16 במרץ 597 לפנה"ס (ראה  Reading the Law with Ezra and Nehemiah (No. 250), הוא יהיה 122 שנים של גיל כאשר הוא הגיע לראשות הממשלה בשנת 12 שנות שלטונו של אחשוורוש ב 474 לפני הספירה. הוא כנראה נהנה המשרד במשך זמן רב לאחר מכן בין השעות 10: 2. קושי זה הוביל רבים לזהות אחשוורוש עם כנבוזי, דריוס או אחד המלכים הקודמים של הפרס. אחרים מתייחסים בכינוי ביחס קיש, אשר לאחר מכן יהיה אב קדמון מיידי של מרדכי, הסבא-רבא שלו ולא הקיש של ספר שמואל. פרשנים רבים חושבים כי "נסחף" פירושו רק כי אבותיו הוגלו על ידי נבוכדנאצר והוא חי בשבי בגלל הגלות. הרבנים, לעומת זאת, מייחס אריכות ימים נדירים מרדכי, שהיה חבר הסנהדרין הגדול בתקופת קיומו של בית המקדש הראשון ונשארו בחיים כדי לראות את בית המקדש השני על פי יוסף האבן נצ׳מיש. אז הם מדברים על תקופות שושלת והזמן המיתולוגי עבור האנשים האלה. אין ספק שאנחנו מתמודדים עם מושגים של תקופות גיל מורחבות, המתייחסות חייו של משה, בניית המקדש ואת בשיבת העם וכולם עוסקים מסגרות זמן, מתייחסי היובלים תכנית הישועה.

אסתר 2: 7 ויבא עד הדסה, כי [הוא], אסתר, בתו של דודו: עבור היא הייתה נטולת אב ולא אם, והמשרתת [היה] הוגן ויפה; מי מרדכי, כאשר אביה ואמה מתו, לקח את הבת שלו.

הרבנים מנסים ובוצי זה קצת ולומר שהוא בעצם נשוי לה. זה לא מה שכתוב. כל התהליך הזה הוא שהדסה הוכן וגדל כבתו של מרדכי. אסתר, כשהיא הגיעה להיקרא, היתה בתו של דודו דודו של הבן של יהודי הקו של דוד הייתה בתו של ישראל. זה אומר לנו שאנחנו מתמודדים עם מושג חורג יהודה. ישנם מספר דברים על הדסה, או אסתר. הדסה היה שם עברי, על פי פרשנויות שונצינו ושם פרסים אסתר שניתן לה על ידי הגויים. הדסה נגזרת מהמילה העברית עבור מירטל אסתר נגזרת שטרה הפרסי, (כוכב לדוגמא, מאת מג. 13 א) (אושטרה הוא אני כוכב או אלת פסחא אלת אושטריצ׳י   או אוסטריה המודרנית מ 996 לספירה). על פי כמה זה הוא כוכב הלכת נוגה (ילקוט שמעוני), ועל פי היתר זה הירח (רש"י, ערוך). אז יש לנו את שם מוחל על הירח ונוגה. זה לא תאונה. הכנסייה ניתנת של מורנינג סטאר והכנסייה היא הירח, אשר ושעווה ו דועך והוא נשוי בי כי הוא משיח. לכן השמות האלה מיושמים. הכוכב הוא למעשה המשיח שיוצא ישראל ומתוך הארייה של דוד, אך היא ניתנת לכנסייה כך הם שניהם הירח ולשתף כוכב הבוקר, המהווה את שלטונו של כדור הארץ. זה מה שזה אומר.

אסתר 2: 8 אז ויהי, כאשר מצוות המלך ודתו נשמעו, כאשר רבי עלמות נאספו יחד אל שושן הארמון, למשמורת של הגי, כי אסתר הובא גם אל בית המלך, אל משמורת של הגי, השוער של הנשים.

אסתר 2: 9 והעלמה מצאו חן בעיניו, והיא השיגה חסד ממנו; והוא מהרה נתן לה את חפציה לטיהור, עם דברים כמו שייך לה, ושבע עלמות, [שהיו] פגוש שיינתנו לה, מתוך בית המלך: והוא העדיף אותה המשרתות שלה אל המקום הטוב [ ביותר] של הבית של הנשים.

משחות כאן מתייחסים למזון מיוחד. מתוך שונצינו זה לא קוסמטיקה אבל מאכלים מיוחדים, שהייתה חלק בהכנה (ראה דניאל 1: 5; המילה העברית היא זהה לזה של מנות (מזון) ב 9:19, 22 על פי אבן עזרא). ההערות על החלקים ומשחות היו כי הם קבלו מזון ספציפי ובכך הוכנו. האוכל הוא כמובן המילה של אלוהים ואת ידיעת החוק באמצעות רוח הקודש.

הנקודה הבאה היא ביחס שבע העלמות שניתן לה מתוך בית המלך.

אז היו שבע עלמות ניתנו הכנסייה ואלה שבע עלמות היו שבעה העידנים של הכנסיות תחת שבע הרוחות של אלוהים, שבעה המלאכים של הכנסיות של אלוהים. "הבית של נשים" הוא פונקציה של הכנסייה או הפונקציה הדתית של ישראל.

אסתר 2:10 אסתר לא שווד  בני עמה ולא תאומה שלה: עבור מרדכי האשים אותה שהיא לא צריכה שו [זה].

רוב הכנסייה, ישראל, נשאר חבוי עד ימיו האחרונים. זה לא נעשה ידוע כראוי. עבור מרדכי הטיל שלה, שהיא לא צריכה לספר. התהליך כולו זהו תשלום של המיסטריות של אלוהים. ישנם מספר דברים של הכנסייה מוסתרים כדבר המיסטריות של אלוהים עד ימיו האחרונים. כמה פירושים מעניינים למדי ביחס שבע עלמות ולאחר מכן את השמות. הרבנים מסבירים מ מג. 13 כי עם בתולות אלה הם לספור את ימי השבוע על מנת לקבוע מתי שבת נפלה. רש"י מסביר כי היא המיועד ריבה אחת לכל יום בשבוע וכאשר העלמה מיועד השבת הופיעה היא ידעה שזה היה בשבת. לאחר מכן הם להפוך את זה לקטע בקשה על בסיס שבועי. יש להם את המפתח, אבל לא לפתוח את הדלת. המפתח הוא לשיקום לשאר המילניום, אל מנוחת השבת של ישו, אבל הם לא לוקחים את זה דרך בהקשר משיחי.

הפרשנים לחיץ טקסטים אחרים בתנ"ך משיחית אבל אסתר לא אקסטרפולציה משיחית כי ברור (אך סובורדינטיונישט). אם אנחנו לחיץ אסתר משיחית אנחנו מגיעים למושג של הכנסייה ואת הסרת סמכות מיהודה. זו הסיבה שהם בורים בזדון ביחס אסתר. הסופרים שהפכו הפרושים בכוונה להסתיר את הבקשה המשיחית של אסתר. כאשר אנו עוברים את זה, כדי "האשים אותה לא לספר", מרדכי בטח מנומק משהו כזה. אם אסתר היא מוכתרת למלכות זה יכול להיות רק בגלל האל רוצה להפוך אותה לכלי מטרתו. זה נכון. אלוהים רצוי לעשות אסתר, הכנסייה, המכשיר של המטרה שלו. אם אז, היא מגלה את העובדה שהיא יהודייה, ולכן חבר נושא שאנשים, היא לפגוע לבחירתה ולכן עם זה, את האפשרות להפוך מכשיר של אלוהים (לפי רלב"ג, לראות שונצינו). לכן המיסטריות של אלוהים הוסתרה, כי אם הם היו הסבירו וחשופים מוקדם הכנסייה הייתה מבודדת והיינו נהרגו. אז את המסתורין של אלוהים היה להסתיר את הכנסייה, עד הימים האחרונים האלה. המיסתורין של אלוהים מתגלה רק באחרית הימים, כך הכנסייה לא משוחדת עד הגיע לשלב הזה ואת המספר המלא של הנבחר יכול להיגרר החוצה ואפשר לשרוד. זה היה פונקציה. פרשנות זו מוצעת מתוך המדרש. הוא חשב לעצמו, איך זה אפשרי, כי עלמה צדיקה זה צריכה להיות נשוי למי שאינה מבנה ישראל. זה חייב להיות בגלל איזה אסון גדול עומד לקרות בישראל תימסר דרכה. הם מבינים את זה! כלומר ברור כמו פעמון, ובכל זאת הם לא לוקחים את הקפיצה הבאה. הסתרה זו כבר פעמים כה רבות גינו, כי זה יהיה גם לצטט חלק מההסברים רבים אחרים של זה. רש"י כי היא לא הכריזה ממוצא המלכות שלה, (כלומר היא היתה נצר ממשפחת שאול המלך) כדי שהמלך עלול לחשוב שהיא ממוצא צנוע ולשלח אותה לדרכה. כלומר החשיבה שלהם. אבל זה לא נכון; זה נעשה כדי להגן על הנבחר.

אסתר 2:11 ומרדכי הלך כל יום בפני בית המשפט של בית נשים, לדעת כיצד אסתר עשה, ומה צריך בגורלה.

אז זהו הליכה ישו לפני הכנסייה בכל יום על מנת לשמור על עין על הכנסייה. הוא מציג אותו לאלוהים ללא פגם.

אסתר 2:12 עכשיו כשכל תורו של משרתת היה בא ללכת אל המלך אחשוורוש, לאחר שהיא כבר עשרה חודשים, על פי אופן הנשים, (כך היו הימים פוריפיקטיונס   שלהם מושלמים, [דהיינו], שישה חודשים בשמן המור, ושישה חודשים עם ריחות מתוקים, ועם [אחרים] דברים עבור טיהור של נשים;)

מרדכי נגזר המושג מור טהור ורוח הקודש מכוונת דרך המשיח על מנת לפתח את הנבחר. זו הסיבה שהם קיבלו שמן המור במשך שישה חודשים ולאחר מכן ריחות מתוקים אחרים בניהולו של ישו ואת המארח.

אסתר 2:13 ואז ובכך בא [כל] נעורים אל-מלך; שהיא שחשקה בו, היה נתן לה ללכת איתה מהבית של נשים אל ביתו של המלך.

הכנה זו של הנבחר על פני התקופה היא שאחת הוא מטוהר, ואת הרעיון של טיהור וההכנה נעשתה על בסיס מתמשך ומתקדם. יש גם מושג אחר בימים אלה אביב   (ניסן) לאדר, כי תהליך זה עובר הגזירות מ -13 בניסן עד 13 אדר, כפי שנראה בהמשך. זה מתחיל בתחילת השנה המקודשת ומסתיים בסוף השנה המקודשת. זה לא תאונה. הנחיות אלה מכילים נעשים על מנת לפתח תהליך על קונספט של תכנית המילניום.

כשזה מגיע זמן עבור הנבחר להיכנס לביתו של המלך, את מה שהם רוצים יינתן להם. רוח הקודש היא הדבר הרצוי שצולם עם הנבחר.

אסתר 2:14 בערב היא הלכה, ולמחרת היא חזרה לתוך הבית השני של הנשים, למשמורת ששגז, ראש הלשכה של המלך, ששמרה על הפילגשים: היא נכנסה אל-מלך לא יותר, למעט המלך שמח בה, ושהיא נקראה בשם.

עכשיו הוא מושג בפני עצמו. לדברי שונצינו והפרשניים, הבית השני של הנשים היה שם הם יישארו למשך שארית חייהן כאלמנות מעשיות. הם לא יורשו להיכנס לעולם ולהתחתן לאחר התרועעות עם המלך. אבן עזרא אומר כי. אז ברגע אחד התרועע עם המלך - מהרגע שניתן רוח הקודש - אחת לא יוצא אל העולם. אנחנו לכבות. אנחנו כלה מוכן משיח ואנחנו לא יוצאים אל העולם הזה אינו מלכלך הבגדים שלנו. היהודים מבינים וחלקנו לא.

אסתר 2:15 עכשיו כאשר תורו של אסתר, בתו של אביחיל דודו של מרדכי, אשר לקח אותה לבתו, היה בא ללכת אל המלך, היא שדרשה אך ורק מה צ'מברליין של הגי המלך, השוער של הנשים, מינה. וגם אסתר השיג חן בעיני כל אותם שנראה עליה.

אסתר עשה יש שושלת ידועה כאן של אביחיל, עדיין התחילה אותו אמר שיש לה לא אבא או אמא. המקרה הראשון הוא התייחסות לעובדה כי הנבחר הם ללא הגנאלוגיה. הכהונה שלהם אינה ארוניק; זה מלכיצדק. זוהי התייחסות עברית. יש הנבחר לא אבא או אמא. הם אינם נדרשים להיות כמרים ארוניק. הם אינם דורשים שושלת מאהרון; הם אינם נדרשים להיות כהנים. הם חלק הכהונה של מלכיצדק לנצח. אז למרות שיש לנו השושלת, אנחנו לא היוו לשושלת לצורך הכהונה.

כאשר אסתר נכנסה המלך הוא לא נזקק. היא אמרה שהיא צריכה מה היא מספיק. אתה ספקת את כל מה שאני צריך. היא רצתה שום דבר. כל מה שאנחנו מקבלים עבור ישועתנו להיות חלק הנבחר ככוהנים של אלוהים וחלק כהונת מלכיצדק ניתנים לנו על ידי הסריס, על ידי המלאכים הממונה על הכנסיות. אנחנו מוכנים ועושים מוכנים וזה דורש ההתמדה שלנו. אנו מקבלים כל מה שאנחנו צריכים. כיצד אנו מכינים את עצמנו הלקח. מה שאנחנו עושים במהלך השבוע בבית תלוי בנו. אם אנחנו לא לומדים לא נהיה מוכנים ואנו נופלים. אין לנו את הזמן כדי לבזבז בשבתות, להאט את המעבר של מידע. אנחנו צריכים לעבוד.

אסתר 2:16 אז אסתר נלקח אל המלך אחשוורוש אל המלוכה ביתו בחודש העשירי, אשר [הוא] החודש טבטה, בשנה השביעית למלכותו.

המשמעות של טבטה החודש העשירי, בשנה השביעית למלכותו, ידועה ימפרססלי. על פי פרשנויות, שמות החודש בספר אסתר מאומצות אלה על ידי היהודים בבבל עדיין בשימוש (ירושלמי ראש השנה 1: 2). זה קרה בשנה השביעית זמן קצר אחרי שוביו המחפירים שלו מהתבוסה שלו במלחמה היוונית. אז התהליך הזה היה מושג בפני מלחמה ושל בפני תבוסה. נראה שיש רצף זמן, אשר עשוי או עלול לא להתייחס לתנ"ך, אבל העניין דורש מחקר נוסף.

אסתר 2:17 ויאמר המל אהוב אסתר מכל הנשים, והיא השיגה חן חן בעיניים שלו יותר מכל הבתולות; כך הוא מגדיר את כתר המלכות על ראשה, ועושה את המלכה שלה במקום ושתי.

אז זו התשובה. נבחרתי להיות מלכה במקום, במקום של ישראל קדומים וכהונת ארוניק.

אסתר 2:18 ואז המלך משתה גדול אל כל הנסיכים שלו ועבדיו [אפילו] אסתר של החג; והוא עשה שחרור לכל המחוזות, ונתן מתנות, בהתאם למצב של המלך.

זהו ערב הנישואין של השה.

אסתר 2:19 וגם כאשר הבתולות נאספו יחד בפעם השנייה, ואז מרדכי ישב בשער המלך.

מתוך 18, אסתר משה s 'החג שנקרא בחגיגה של חתונת המלך עם אסתר (מ לקחתי מטוב). השחרור, על פי התלמוד, הוא כי אחשוורוש משוחרר כל המחוזות שלו מס לכבוד אסתר. הוא קיווה שהיא תחשוף התאומה שלה ואנשים שלה בגלל הכבוד הזה. הנקודה היא כי שחרור הגיח הכנסייה. זו הפעם השנייה. שונצינו אומר פסוק 19 זה אחד הביטויים בספר, וזה באמת קשה להבין. למה צריך חלה התקהלות שנייה של בתולות. על פי פרשנות חז"ל מטרתו היתה לעורר קנאה של אסתר ובכך לגרום לה להכריז תאומה ואת מוצאה. חלקם טענו כי אלה היו הבתולות שלא התרועעו עם המלך והם נאספו מהמקומות הם הוחזקו ונשלחו הביתה (יוסף לקח). אחרים הסבירו כי עלמות אלה היו המשרתות התכנסו ביתית של אסתר. נהוג היה לשים על צוות חדש לשרת מלכה חדשה (כלומר מן הרוקח). זה לא מה זה אומר בכלל. הכינוס השני הוא של הבתולות. אחת נאסף כמו הנבחר, להפריש ונשואה והדבר נעשה בחג השבועות.

כתקופה של השבע הכנסיות פתחו כל אחד מאיתנו הוא שלף ובפעם השנייה היא סעודת חתונת שה כשיבוא המשיח שוב ומפתח אותנו. סעודת הנישואין עוצמה היא בשני חלקים. הם אומרים כי אלה הם נשים אשר נשלחו הביתה. כלומר במשל של בתולות החכמות וטפשות, כי הוא בעצם חוזרים על עצמו ב והפרשנות הרבנית. היו כמה בתולות שנשלחו הביתה והביאו שוב. זה לא עושה אסתר, הכנסייה, מקנא. זה פשוט שארית הכנסייה נשאבה כמו בתולים צעירים והמטופשים התחייה השנייה. ישנם שני נישואים; ישנן שתי תחיות ושתי עמדות אשר ניתנים ישו תחת אלוהים. זו הסיבה שהם לא יכולים להבין את זה, כי הם לא מבינים את תפקידו של הנבחר, אבל הם אומרים זאת. הם מבינים את הדברים האלה המתייחסים לשני המון בתולות והם מתייחסים שתי פונקציות, אך הכנסייה הוא אפילו לא הבין. נראה כי יהודה לא יכול לפתוח את הספר הזה עד הימים האחרונים. ההבנה של יהודה של ספר זה נראית להיות פונקציה של המסר של המלאך הראשון לפני חורבן המערכת הבבלית עם המלאך השני ואת הימים האחרונים של החיה בהודעה של המלאך השלישי (14 הִתגַלוּת: 6-10) (ר ' עיתון  The Messages of Revelation 14 (No. 270) ) .

מרדכי יושב בשער המלך. והפרשנות הרבנית לומר זה אומר בכניסה הגדולה ומבוצרת אל מתחמי הארמון. שערים כאלה תמיד שימשו במזרח מגרשי הצדק ומקומות מפגש של הדיון ואת חילופי חדשות. הם היו משאבות הכפר של המזרח על פי המדרש. אסתר מייעצת אחשוורוש לעסוק מרדכי כמו סודו המלוכה בעקבות כוהני המלכים הקודמים, אשר מינה דניאל להודעה זו. למה ישו נעשה המשיח? זה היה בשבילנו. אלוהים מועמד המשיח ויעמדהו ככהן גדול וחשף את המסתורין של אלוהים עבורנו. תהליך או משמעות כל זה היא כי ישו ישב בשער המלך למען של הנבחר.

אסתר 2:20 אסתר היה לא [עדיין] שווד לה תאומה ולא בני עמה; כמו מרדכי האשים אותה: עבור אסתר עשתה את המצווה של מרדכי, כמו למשל כאשר היא הובאה אותו.

אנו מצייתים למצוות של ישו. והפרשנות הרבנית לומר כי אסתר לא נודע תאומה שלה, מטרת ההצהרה מוסגר במקום הזה, היה לעשות את זה פשוט כי מרדכי לא היה ידוע להיות קרוב משפחה של המלכה, ולכן, הקושרים היו לא צפוי להיות על המשמר נגדו (ילקוט מעם לועז). הרבנים מסבירים כי למרות מאמצי אחשוורוש כדי לעורר הקנאה שלה, אסתר לא להפוך ידועים התאומה שלה. העובדה הפשוטה היא כי היחסים המלאים של הנבחר אינם ידועים באחרית הימים והם מוסווים בכוונה והרבנים לא מבינים את ההערה הזאת. אבל הם מקבלים נקודה אחת. ניתן לראות עד כמה קרוב הם מקבלים ואז שייסוגו." מהמסקנות.

אסתר 2:21 בימים ההם, בזמן מרדכי ישב בשער המלך, שתיים הצ'מברליינים של המלך, ביגטהה n ותרש, של אלה אשר שמרו את הדלת, היו זועמים, ובקשו להניח יד על המלך אחשורוש.

אנחנו מדברים על המרד של המארח. אנחנו מדברים על שני כרובי הכיסוי שמרדו. אלה משתקפים השטן ואת און, האריה בראשות המערכת.

אסתר 2:22 והדבר היה ידוע מרדכי, שאמר [זה] אל אסתר המלכה; ו אסתר מוסמך המלך [ממנו] בשם מרדכי.

אסתר 2:23 וכאשר האינקוויזיציה נעשתה העניין, זה היה נודע; ולכן הם היו שניהם נתלו על עץ: וזה היה כתוב בספר דברי הימים לפני המלך.

במילים אחרות הם הוצאו מן הספר של החיים של המלך. הם קוללו. מי נתלה על עץ מקולל. כלומר המושג מעורב. הם הודחו מתפקידיהם.

אסתר 3: 1 אחר הדברים האלה עשה המלך אחשוורוש לקדם המן בן המדתא האגגי, ואף הלווה לו, וקבע מושבו ומעל לכל ולשרים אשר [היו] איתו.

זה מחזיר אותנו לתוך המושג של קידום עבדי השטן, מן העמלקי, הכוחות של העולם שהם למעשה מן עצמו - המן הופך היריב בסימון. אז יש לנו את צאצאיהם של היריב ואת היריב הופך נרדף. מלך צור הופך להיות נרדף עם השטן. אנחנו מקבלים את מערכת הבבלי נרדפת שטן. אז הנה מן הופך יריב ונדאג בהמשך, איך הוא הופך את היריב והוא המכונה היריב בטקסט זה.

אסתר 3: 2 וכל עבדי המלך, כי [היו] בשער המלך, קד, והנכבדה מן: עבור שהמלך כך ציווה אודותיו. אבל מרדכי קד לא, וגם לא [לו] כבוד.

מושג זה ואז לוקח אותנו אל המלחמה במדבר, כאשר ישו הועמד לפני השטן והוא סירב להשתחוות וסוגד השטן, למרות שלטונו של כדור הארץ עבר לשטן. השטן היה כוכב השחר של כדור הארץ. הוא היה המנהיג של כדור הארץ מן האפסיים 2: 2 (ראה 2 קורינתיים 4: 4) אך משיח מרדכי נשלח על ידי אלוהים כדי להתמודד עם השטן, והוא הניח שלטונו של כדור הארץ דרך פעילותו. כישלונו שיש להתגבר עליו על ידי השטן משתקף המושגים המעורבים כאן.

אסתר 3: 3 ואז עבדי המלך, אשר [היו] בשער המלך, ויאמר מרדכי, למה טרנסגרששט   אתה המצווה של המלך?

אסתר 3: עכשיו 4 ויהי, כאשר הם וידברו יומיים ויאמרו לו, והוא וישמע לא אלהם, כי הם אמרו מן, כדי לראות אם העניינים של מרדכי היו עומדים: מאחר שהוא אמר להם שהוא [היה] יהודי.

אסתר 3: 5 וכאשר המן ראה כי מרדכי קד לא, וגם לא אותו כבוד, אז היה המן מלא זעם.

אסתר 3: 6 והוא חשב ולועגים להניח את היד על מרדכי לבד; כי הם היו שווד לו לעם מרדכי: למה זה ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר [היו] ברחבי הממלכה כולה של אחשוורוש, [אפילו] אנשי מרדכי.

אסתר 3: 7 בחודש הראשון, כי [הוא], בחודש ניסן, בשנה השתים עשרה של המלך אחשוורוש, הם הטילו פור, כי [הוא], במגרש, לפני המן מיום ליום, ו מחודש לחודש , [כדי] את [חודש] י"ב, כי [הוא], בחודש אדר.

ליהוק זו של, במגרש, יש משמעות דתית. זה לא פעילות הימורים. הליהוק של מגרש היה למעשה תרגיל דתי והם הטילו הרבה נגד העם של מרדכי. הם היו הטלת גורל נגד הכנסייה וזה תהליך אשר הולך מ אביב   (ניסן) לאדר, עד וכולל שנת הקדושות. כל חודש מחודש השנה המקודשת הם היו תחת הרבה; הם היו תחת מתקפה רוחנית כדי לקבוע מתי הם יכולים להיהרס.

אסתר 3: 8 המן ויאמר המלך אחשוורוש, ישנו עם אחד מפוזר מסוימים בחו"ל והתפזרו בין העמים בכל מדינות מלכותך; והחוקים שלהם [הם] שונים מכל עם; לא לשמור להם את חוקי המלך: כן [הוא] לא עבור הרווח של המלך לסבול אותם.

אז סמכות זו, אשר מוגדרת תחת כוחו של אלוהים, וכל הכנסות הרשות מהשלטון של אלוהים, מתבקש למחוק את הנבחר. חלק מהתגובות נדרשות על הליהוק של הרבה וחוקים מגוונים פי והפרשנות הרבנית. שונצינו אומר של "פור" כי אין מילה כזו עבור הרבה. זה (פור) כבר אתר בפרסית, אבל אקדין   הוא אכן הרבה, בדרך כלל קוביות עץ, אשר הידעוני יטיל לפני אנקוויירר ולקבוע את הזמן המבשר הטוב עבור התחייבות של הסימנים כי יצא על גבי קוביות (דטה מקרא). קוביות כאלה נמצאו חורבות ארמונו של סוזה. כל אחד היה 1 ס"מ רוחב וארבעה וחצי גבוה. גם מספרים הצביעו תשובה חיובית ואת אלה המוזרים שלילי (שונצינו; מרקוס). עכשיו נראה שהם הלכו מיום ליום ומחודש לחודש. מן נראה עבר התהליך של מנסה להטיל לכל יום במשך החודש הרצוף. אז במילים אחרות יש תהליך מתמשך של ההתקפה מיום ליום ומחודש לחודש, התחייבה מראש. שעת המסגרות ובכך נקבעה מההתחלה.

מן שמחה אומר: "בחלקים נפלו על חודש שמשה מת", אך הוא לא ידע כי משה נולד גם בחודש האדר, מהתלמוד. יש תפיסה זו משמעות לטענה שהם מנסים לעשות בכל הקשור למותו של משה. להשמדת ישראל מתייחסת למותו של משה כי ישראל תציג לחוק תחת משיח, ומשה היה הסמל של החוק כמו מכשיריו.

השטן, דרך מערכות בעולם מסומל על ידי עמלק, ניסה להשמיד את ישראל מרגע של משה. משה מת כי התקופה האחרונה לפני שהם נכנסו לארץ המובטחת וישראל התאבלה 30 ימים.

אז אנחנו מדברים על הרבה מותו של ישראל והמערכת המשיחית. ב -30 הימים האחרונים הוא המלחמה של העם העמלקי, כדי להשמיד את ישראל. המושגים היו שההשמדה הוקמה על ידי הרבה, ובסופו של הימים האחרונים יש ניסיון להשמיד את ישראל מן סטייה של ההבנה של מסגרות הזמן המוקצבות ונבואה. והפרשנות הרבנית לדבר על דברים אלה של המן; על אנשים מסוימים מפוזרים בחו"ל כמו השמצה. שנאתו מרדכי הפך דיבה נגד כל היהודים כך, במילים אחרות, הנבחרים נהרגו למען מרדכי. זה שנאה למלכות המשיח שגורמת פעילות נגד הנבחר. לא תהיה שום דרישה כנגד הנבחר אם לא היה משיח ואם לא היה ממלכה חדשה תחליף. התלמוד אומר מן שאף אחד יודע טוב ממנו איך להשמיץ. יש רק אחד מי הוא התגלמות של לשון הרע וכי הוא השטן. הוא זה היוצר את האשמות מעקה ואלה מושגים שפונים. הרעיון כאן כי החוקים שלהם הם חששות מגוונים הסדרת האנשים על פי החוק, וזה די שונה לחוקי שהשטן הקים להסדיר את כדור הארץ. יש לנו רעיון של סטייה במשפט וכי ההאשמות מבוצעות שהאנשים האלה נמצאים תחת חוק שונה מזו מוציאת המחוק של אלוהים. המן אומר האנשים האלה לא מצייתים לחוקיים כי הוקמו ומרדכי פרסם, אם תרצה, סט של חוקים. יותר נכון, ישראל ומכאן היהודים הוצאו מערכת של חוקים על ידי המלאך של הנוכחות, אשר להמשיך מאופי אלוהים וכמובן הם שונים מן העולם הסובב. זוהי קביעת עובדה, לא האשמה של גינוי.

אסתר 3: 9 אם הדבר בעיני המלך, ולתת לו להיות כתוב כי הם עלולים להיהרס: ואני אשלם עשרת אלפים ככר כסף לידי אלה שיש להם את החיוב של העסק, להביא [זה] אל מלך גנזי.

תשלום זה הוא די כמות מדהימה. עשרת אלפים ככר כסף היה, על פי שונצינו כאשר הוא נכתב, שלושה מיליון שש מאות אלף לירות. ההערות לגבי זה היו כי סכום זה, פעמים רבות יותר יקרות מאשר היום, בגלל כוח הקנייה הרבה יותר כסף, היו שווה הפדיון השנתי בכסף של האימפריה הפרסית כולה על פי הרודוטוס. אולי מן צפוי לקבל סכום זה מן הגזל של היהודים שהם ציפו להכחיד. מסיבה זאת הוא צפוי להוביל את השלל של אותם טרף. כמו כן ניתן היה לשלם את הסכום האמור מנכסים שלו, שכן הוא היה ידוע להיות עשיר כקורח (פי רלב"ג). הרבנים גם צריכים לבוא עם שווה ערך נומרולוגי של הכסף השווה הערך של 165, המהווה את המבנה המתמטי של הגרדום, כך שלא היה ניתן משקל שווה להשמדת העם. בלימודי הרבנות אולי עשויים להיקלט במתמטיקת רצפים נומרולוגי.

ראה גם:http://www.ccg.org/_domain/holocaustrevealed.org/

אסתר 3:10 ויאמר מלך לקח טבעתו מעל ידו, ונתן אותה אל המן בן המדתא האגגי, האויב של היהודים.

אז טבעת זו היתה טבעת החותם שלו. שונצינו אומר: "ברשותו של שהעניקה סמכות מלאה מן לפעול בשמו של המלך". הוא עשה יש סמכות לפעול בשמו של המלך וזה מועבר מאוחר למרדכי והעבודה. טבעת החותם ניתנה שטן, על ידי אלוהים. הוא קיבל שליטה על הפלנטה הזאת, הוא עשה אלוהים (והתיאוס או אלוהים) של כדור הארץ הזה.

אסתר 3:11 ויאמר מלך מן, בצבע הכסוף [הוא] שניתן לך, העם גם, לעשות איתם כפי שהוא סיימטה   טוב אליך.

הכסף הוא והוחזר לו. המלך נתן לו את כספו.

לדבריו יש לך אותם ויש לך את הכסף, אתם מתמודדים עם אותם כפי שנראה לך טוב. כי אם לקח לו הכסף הוא היה מוכר את העם. התשלום לא התקבל. היה זה שיפוט והוא נתן במגרש להמן, לשטן, כדי להדגים את השפעת. אלוהים להשפט השטן אגב כיצד הוא מתמודד עם אנשים. לכן אין העברה של כסף בסיפור הזה. אלוהים גם נתן ילדיו של איוב לשטן ואיפשר להם להיהרס על השימוש האלילית שלהם מימי ההולדת תחת מערכת אשירו -בבלי קדמון (והשוו: נייר  Birthdays (No. 287)). בסיפור כאן, הפרשנים הרבניים אומרים כי אחשוורוש שנא את היהודים ככל המן. לפי החשד, חשבו בנוסח: באותה מידה אתה יכול לשמור את הכסף ולעשות לכולנו טובה. אבל זה לא את המשמעות הרוחנית של זה.

אסתר 3:12 ואז היו סופרי המלך קראו ביום שלושת העשרה לחודש הראשון, ויש נכתב על פי כל שהמן צוה אל עוזריו של המלך, אל הנגידים [היו] על כל מחוז, ואל שליטי כל אנשים מכל מחוז על פי כך, בכתב, ו [ל] כל אנשים לאחר שפתם; בשם המלך אחשוורוש נכתבה, ונחתם בטבעת המלך.

אסתר 3:13 ואת המכתבים נשלחו על ידי הודעות לתוך כל מדינות המלך, להשמיד, להרוג, וכדי לגרום למות, כל היהודים, מנער ועד זקן, ילדים קטנים ונשים, ביום אחד, [אפילו] על את [יום] השלושה עשר לחודש שנים עשר, שהוא חודש אדר, ו [לקחת] השלל של אותם טרף.

אז יש לנו את הרעיון של הטלת גורל. הם עברו בכל ימות השנה הקדושה והם לא מצאו הרבה נוחים. עם זאת, נדחה על ידי הרבה כי זה היה בסוף הימים, סוף השנה הקדושה היום שלושת העשרה לחודש שההשמדה תתרחש. אז את כל התהליך כבר להפריש מתחילת העולם שהאנשים האלה אולי לא ישפיעו עלינו עד הימים האחרונים וכי הוא צר ואת החותם 5 (ראה גם  Outline Timetable of the Age (No. 272)  ו Significance of the Year 2000 (No. 286) ) .

אסתר 3:14 העותק של כתיבת מצווה להינתן בכל מחוז פורסם אל כל העם, כי הם צריכים להיות מוכנים לקראת היום הזה.

אסתר 3:15 ההודעות יצאו, להיות מהרו ידי מצוות המלך, ואת הצו ניתן בשושן הארמון. והמלך והמן ישבו לשתות; אבל העיר השושן הייתה מבולבלת.

השושן היה עיר עתיקה שקדמה ומדי הפרסים (רואים את הנייר  The Fall of Egypt (No. 36): נבואתו של זרועות שבורות של פרעה, שלב 1 - חלק 1 & 2)). שונצינו אומר שהאמירה והמלך והמן ישבו לשתות היא החתיכה היעילה ביותר של ניגוד ספרותי. הוצאו צווים להרוס עשרות אלפי בני אדם, אך המלך ביסייר הראשי שלו בוטה ליהנות משתה (דרה פשרה).

אסתר 4: 1 כאשר מרדכי נתפס כל שנעשה, מרדכי לשכור את בגדיו, ולבש שק ואפר, ויצא אל תוך העיר, ובכיתי עם רם זעקה גדולה ומרה;

אסתר 4: 2 והגיע אפילו לפני בשער המלך: עבור אף אחד [אולי] להיכנס בשער המלך בלבוש שק.

אי אפשר להיכנס בשער המלך שק. מרדכי עמד על הנבחר והוא השפיל את עצמו. הוא הניח על הבגדים של אדם. הוא הפך גבר השפיל את עצמו אפילו עד מוות. זהו סיפורו של המשיח. אף אחד לא יכול ללכת לפני בשער המלך. אף אחד לא יכול ללכת לפני אלוהים כאדם. אי אפשר לראות אותו, או להתקרב אליו משום ההלבשה, החטא והתמותה, הופך אותנו מסוגל. אלוהים הוא רוח ולא ניתן לראות אומר פול ב 1 טימותי 6:16: רק אלוהים הוא בן אלמוות. אף גבר לא ראה או לא יוכל לראות את אלוהים. ג'ון 1:18 גם אומר כי: איש לא ראה מעולם את אלוהים.

אסתר 4: 3 בכל מחוז, ווהיטהרסובר המצווה של המלך ודתו באות, [היה] אבל וגדולים ליהודים, וצום ובכי, ונהי; ורבים שכב בשק ואפר.

אסתר 4: 4 אז אסתר של משרתות הצ'מברליינים שלה באו ואמרו [זה] שלה. ואז היה המלכה התאבלה מאוד; והיא שלחה כסות להלביש מרדכי, וכדי לקחת שק שלו ממנו: אבל הוא קיבל [זה] לא.

אסתר 4: 5 שנקרא אז אסתר עבור הטץ׳, [אחד] של הצ'מברליינים של המלך, שאותו מינה להשתתף עליה, ונתן לו מצוות מרדכי, לדעת מה זה [היה], ולמה זה [היה].

אסתר 4: 6 אז הטץ׳ ויצא מרדכי אל הרחוב של העיר, אשר [היה] לפני השער של המלך.

אסתר 4: 7 מרדכי סיפר לו על כל מה שקרה עד אותו, ושל סכום כסף שהמן הבטיח לשלם גנזי המלך ליהודים, כדי להשמיד אותם.

זכור כי ישו אמר פיטר שהשטן ביקש לו שהוא עלול לנפות אותו. השטן היה את היכולת להתמודד עם הנבחר. ישו אומר פיטר שהשטן ביקש אלוהים שהוא יינתן פיטר כדי שהוא עשוי לנפות אותו ולעדן ולהתמודד איתו, וכך להראות לו להיות לקוי. זה יאמר לנו כי השטן הוא לא פשוט לחסר חשיבות. יש לו גישה לאלוהים הוא המאשים של אחינו המשיח מייצג אותנו. לדבריו, אנשים אלה שאלוהים נתן לו יעשו משימה זו והוא יכול לגרום לאנשים אלה יש. השטן הוא אומר לא הוא לא יכול, האנשים האלה אינם ראויים לשלוט ולהיות חלק מהמערכת. זה מה הטיעון הוא כל העניין. הם מגוונים והם לא צריכים להיות חלק מן המערכת. אלוהים הוא טועה. זה מה המרד היה כל העניין מלכתחילה.

אסתר 4: 8 כמו כן הוא נתן לו את העותק של כתיבת הגזירה שניתנה שושן להשמיד אותם, כדי שו [זה] אל אסתר, ולהכריז [זה] אל אותה, וכדי לטעון לה שהיא צריכה ללכת ב אל-מלך, לעשות תחינה בפני אותו, וכדי להפוך את הבקשה לפניו על בני עמה.

זהו תפקידה של הכנסייה. אנחנו צריכים להכין את עצמנו ללכת לפני כסא החסד עם תעוזה. העשרים וארבעה זקני מחזון יוחנן 4 ו -5 מקבלים אחריות לניטור תפילותינו. זה הוא המציבים לתפילותינו קערות הזהב. הם למקם אותם לפני ה ', אנחנו אלה שלא להתערב לעמנו. כשאנו מפסיקים שתדלנים לעמנו הם יושמדו.

אסתר 4: 9 הטץ׳ באו ואמרו אסתר דברי מרדכי.

אסתר 4:10 שוב אסתר וידבר אל הטץ', ונתן לו מצוות אל מרדכי;

אסתר 4:11 כל עבדי המלך, והאנשים של מחוזות המל, יודעים, כי כל מי, אם גבר או אישה, יבואו אל המלך אל החצר הפנימית, שלא נקראת, [יש] חוק אחד של שלו לשים [לו] למוות, למעט כאלה אשר המלך יחזיק את שרביט הזהב, כי הוא עשוי לחיות: אבל אני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים ימים.

התפיסה הזו היא הייעוד של הנבחר. אנחנו לא יכולים להיכנס לתוך קודש הקודשים אלא אם כן אנו נקראים ואם שנכנסנו קודש הקודשים מבלי להיקרא נמות. זה היה העונש שיוטל על ישראל. רק אהרון יכול להיכנס רק פעם בשנה והוא כיפר על בני ישראל. אנחנו כבר התקשרנו נבחרנו מועמד והכנו ואנחנו יכולים להיכנס לקודש קודשים על בסיס יומי כדי להתערב למען האנשים. עם זאת, אנחנו צריכים להכין את עצם ואם הבגדים שלנו לא מולאו ואם אנחנו לא נכונים מבחינה רוחנית ואנחנו הולכים לפני ה 'נמות. אלה שלוקחים את פסח ללא הבחנת הגוף ימותו לפעמים פשוטו כמשמעו (1 קורינתיים 11: 28-32).

אסתר 4:12 והם אמרו למילים של מרדכי אסתר.

תקופות שלושים היום אנו מוצאים בכל הטקסטים אינן חסרות משמעות. היו בשלושים ימים מתאבלים על משה, שהתייחס הימים האחרונים.

ישו לא היה ראוי לבוא להכין את המילה של אלוהים כדי להכריז על הודעה עד שמלאו לו שלושים. הוא הטיף שלוש שנים, כלומר הוא היה בשנה במהלך משרד ג'ון המטביל שנתיים במשרד שלו (הנייר  Timing of the Crucifixion and the Resurrection (No. 159) ) .

אסתר 4:13 ואז מרדכי פיקד לענות אסתר, תחשבו עם עצמך כי בריחה תשוב בבית של המלך, יותר מכל היהודים.

אין מקום מוגן (רואה את הנייר  The Place of Safety (No. 194) )۔ אחד אינו הולך להימלט בית המלך יותר מכל שאר האנשים. זה מה ישו (מרדכי) אומר אל הנבחר (המלכה אסתר): אתה לא הולך לצאת עם זה. אתה לא הולך להיות שם בזמן שהאנשים האלה מתים. אתה הולך צריך לעבוד ולהתפלל ומהירה כדי להציל אנשים שלך. לכן המסר שיצא כתות ללמד למקום מבטחים או התלהבות היתה כפירה (ראה גם  The Millennium and the Rapture (No. 95) )۔  הוראה שכזו לא להכין עמנו ואנחנו לא עושים את העבודה שלנו ואנחנו לא להצלת עמנו. אנחנו צריכים לעבוד.

אסתר 4:14 כי אם אתה לגמרי הולדשט שלום עמך בשלב זה, [אז] יהיה שם גדלה וללידה להתעורר ליהודים ממקום אחר; אבל אתה ובית אביך יושמדו: ומי קנוווטה   אם האתה לבוא הממלכה עבור [כגון] זמן כמו זה?

אלוהים יקים מישהו אחר. האבנים של הרחוב כי תזעק אם לא נעשה. אם אנחנו לא עושים את העבודה שלנו אלוהים יהיה פשוט להשמיד אותנו ולהעלות משהו אחר בתור הוא יעשה, והוא עושה עכשיו. איך אנחנו יודעים שאנחנו לא נקראנו לעשות בדיוק את זה: שבאנו ממלכת המלוכה שלנו; שאנחנו נעשינו מלכים וכהנים; כי אנחנו חלק הכהונה מלכי-צדק עבור הפעם?

אסתר 4:15 ואז אסתר בירך [להם] לחזור מרדכי [תשובה זו],

אסתר 4:16 ללכת, לקבץ את כל היהודים הנמצאים בשושן, ואתם מהר בשבילי, וגם לאכול ולא לשתות שלושה ימים, יום או לילה: אני גם והעלמות שלי יהיה מהיר כמו כן; וכך יהיה אני נכנס אל-מלך, אשר [הוא] ולא על פי החוק: ואם אני לגווע, אני לגווע.

אז יש תהליך אשר מוגדר כך למבנה של הפלנטה הזאת ובניגוד לרצונו של העולם, אנחנו צריכים ללכת אל אלוהים כדי להתמודד עם הבעיות. אם אני לגווע, אני לגווע - היא דרך פשוטה לומר כך להיות רצונו של אלוהים.

אסתר 4:17 אז מרדכי והלך לדרכו, ועשה ככל אשר אסתר צוה אתו.

זה לא שהמילה כאן מצווה, אבל הרעיון הוא כי ישו וכאן פועל יומי, על פי בקשות של התפילות של הקדושים. כפי שאנו פועלים ולבקש ולחפש ולכוון לזה בקשה של ישו, כך המארח המלאכי לסייע לנו. היא מציבה הכוח בידיים שלנו, כי עד כה לא הובן. זו הסיבה מדוע ישו אמר שאנחנו יכולים להרים את ההרים ולזרוק אותם לים אם יש לנו את האמונה. לא שמנו ההרים שם, אבל אנחנו יכולים לזרוק אותם לים אם יש לנו את האמונה. אז זה אומר שאנחנו יכולים לשנות את הסדר הקיים של הדברים דרך האמונה.

אסתר 5: 1 עכשיו ויהי ביום השלישי, כי אסתר לשים על [לה] [הלבשה] מלוכה, ועמדה בחצר הפנימית של בית המלך, מעל נגד בית המלך: והמלך ישב על המלוכה שלו כסא בבית המלוכה, מעל נגד השער של הבית.

מושגים אלה הם של הממסד גם הסימן של יונה שבו אנו רואים את שלושת ימי המשרד של המשיח כמו הרעיון של הכנסייה שמכינים. גם באחרית הימים יש תקופה אחרת במהלך עדי, שעליו ישועת הפלנטה הזו תלויה. מסרי המלאכים הראשונים, שניים ושלישיים להקים רצף הפעילות של הימים האחרונים (ראו בעיתונים  The Sign of Jonah and the History of the Reconstruction of the Temple (No. 13); The Witnesses (including the Two Witnesses (No. 135); The Messages of Revelation 14 (No. 270) ו The Last Pope: Examining Nostradamus and Malachy (No. 288) )۔

הכנסייה לא הולכת להיות נשענת לאחור על הימים האחרונים ואילו עדי המדברים בירושלים; הכנסייה לא הולכת להיות במקום כלשהו על חג. אנחנו הולכים להיות על ברכינו בשק ואפר בצום ובתפילה מקבל הפלנטה הזו מוכן ולכן אנחנו לא נהרס. זו עבודה קשה. זה לא כיף וזה לא יהיה כיף. הנקודה היא שזה לא להקה של איש אחד. ישו לא עשה את זה על דעת עצמו והעדים לא יעשה את העבודה בכוחות עצמם. העתיד של הכנסיות תלוי הנבחר ולא רק במשרד. העם תלוי בנו, ואת התפילה והצום ולימוד שלנו. יש יצור קטן יקר נעשה ממנו.

אסתר 5: 2 וזה היה כל כך, כאשר המלך ראה את המלכה אסתר עומדת בבית המשפט, [כי] היא השיגה חן בעיניך שלו: והמלך הושיט אסתר את שרביט הזהב אשר [היה] בידו. אז אסתר ויגש ונגע בראש השרביט.

זה היה דרך ההקרבה של ישו כי הפכנו מסוגל להיכנס ולגעת שרביט הזהב. נכנסנו לקודש קודשים ונגענו שרביט הזהב. עד לאותה העת, כי לא הורשתה לעשות.

אסתר 5: 3 ויאמר המלך אל לה, מה התיאותי, מלכת אסתר? ומה [הוא] בקשה עמך? זה אפילו יינתן לך אל חץ המלכות.

זה נלקח כעל נקודת נדיבות, מחווה משלימים גרנדיוזית לא נועדו להילקח ברצינות פי שונצינו והפרשנות הרבנית. עם זאת, זה לא מה זה אומר בכלל. חצי המלכות הוסרו באמצעות המרד. שנתי עשר של אלוהים נפלו וזה היה חצי המלכות כי עומד להינתן הנבחר. הכנסייה הייתה לרשת חלק זה של הממלכה כי המארח נפל היה המכשול הזה. אז שליש הממלכה נפל תחת אלוהים, אבל העמדות הגבוהות ביותר זה היה אפילו למחצית המועצה. הנקודה הנוספת היא שהמין האנושי מפצה סכום נוסף המארח המלאכי, כך שזה לא אמירת סרק. אנחנו לא יודעים מה המספרים; אנחנו לא יודעים מה המפקד הוא כי אנחנו לא לקחנו אותו. אנחנו לא זכות לדעת, אבל התגובה הזו אפילו עד חצי המלכות מציין את גודל מעורב. הבריאה הפיזית תהיה על גבי היצירה הרוחנית כפי שהוסבר בעיתון  The City of God (No. 180) ۔

אסתר 5: 4 אסתר ענה, אם [זה נראה] טוב למלך, בוא והמלך והמן באו היום אל המשתה אשר הכינותי לו.

אסתר 5: 5 ואז אמר המלך, סיבת המן להזדרז, כי הוא רשאי לעשות ככל אסתר יהוה אמר. אז המלך והמן ישבו אל המשתה אשר אסתר הכינה.

אסתר 5: 6 ויאמר המלך אל אסתר במשתה היין מה [הוא] העתירה עמך? וזה יינתן לך: ומה [הוא] בקשה עמך? אפילו עד חצי המלכות זה יבוצע.

5 אסתר: 7 ענה ואז אסתר, ואמר, העצומה שלי בקשתי [הוא];

אסתר 5: 8 אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם הדבר בעיני המלך להעניק העתירה שלי, וכדי לבצע את בקשה, בוא והמלך והמן לבוא למשתה שאני אכין עבורם, אני אעשה מחר כמו יהוה ויאמר המלך.

אז יש לנו שתי פונקציות. הם באים היום הראשון משתה יין, ויש עוד משתה ביום השני. אז אנחנו מחפשים בגיל יומיים מעורבים את ההזמנה. תהליך זה במשך ימים, סעודת הנישואין לשתי סעודות, מכסה את הרעיון שוב של והתחיות. זה מכסה גם את המושג של פסקי הדין. במשתה השני, השלב השני, אנו מתמודדים עם תחיית המתים, על פסק דינו של המלאכים ואת פסק דינו של בית המארח כולו. הכנסייה ואז יש תהליך מוכן והשטן הוא זימונו בניהולו של אלוהים. זה מוסבר בעיתונים  The Resurrection of the Dead (No. 143); The Judgment of the Demons (No. 80); The Fallacy of the Third Resurrection (No. 166); The Soul (No. 92) ו Lost Sheep and the Prodigal Son (No. 199).

אסתר 5: 9 הלך ואז מן ושוב באותו היום שמח עם לב שמח: אבל כאשר המן ראה מרדכי בשער המלך, שהוא ניצב לא למעלה, ולא זזה בשבילו, הוא היה מלא זעם נגד מרדכי.

אסתר 5:10 עם זאת מן נמנע עצמו: וכשהוא חזר הביתה, הוא שלח וקרא לחבריו, זרש אשתו.

אסתר 5:11 ויהיו המן סיפר להם על תהילת עושרו, וריבוי ילדיו, וכל [הדברים] שבו המלך קידם אותו, ואיך הוא התקדם אותו מעל נסיכים עבדי המלך.

עשרת הבנים הם כנראה רק הבנים של זרש, על פי והפרשנות הרבנית. הוא כנראה היה ריבוי של ילדים דרך פילגשים גם כן.

אסתר 5:12 המן אמר יתר על כן, כן, אסתר עשתה המלכה תניח לאיש לבוא עם המלך אל המשתה אשר שהכין מלבדי; וגם למחר אני הזמנתי אל אותה גם עם המלך.

דברים אלה יפים לבנות את הסיפור של מה שקורה להמן. המשמעות היא כי רצף זה מפותח כך הכנסייה תעסוק האנשים האלה על פי דרישה. מכיר אותך לא כי אתם תשפטו מלאכים (1 קורינתיים 6: 3). זהו מושג כי האנשים האלה יהיו תחת בכיוון אחד מאיתנו (השווה גם נייר  The Pre-Existence of Jesus Christ (No. 243) )۔

אסתר 5:13 ואולם כל זה אינו שווה לי, כל עוד אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.

אסתר 5:14 ויאמר זרש אשתו וכל החברים שלו ויאמרו לו, נותנים גרדום להיות עשויה גבוה חמישים אמה, ומחר לדבר אתה אל-מלך שמרדכי ניתן נתלה עליה: ואז ללכת אתה ב בעליזות עם המלך אל סְעוּדָה. והדבר שמח מן; והוא גרם להתבצע לגרדום.

אסתר 6: 1 באותו לילה לא יכולתי לישון המלך, והוא ציווה להביא את ספר השיאים של דברי הימים; והם נקראו לפני המלך.

אסתר 6: 2 וזה נמצא כתוב, כי מרדכי סיפר על ביגטהה נה ותרש, שניים הצ'מברליינים של המלך, שומרי הדלת, שביקשו להניח יד על המלך אחשורוש.

אסתר 6: 3 ויאמר המלך, איזה כבוד וכבוד יהוה נעשה למרדכי על זה? ויאמרו עבדי המלך אשר כהנו אל לו, אין שום דבר לעשות בשבילו.

אסתר 6: 4 ויאמר המלך, מי [הוא] בבית המשפט? עכשיו בחצר והמן בא לחצר החיצונית של בית המלך, לדבר לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו.

אז אנחנו מדברים בעצם על המושגים כאן של הנבחר ואת העובדה שישראל הפכה עבודת אלילים. השטן היה משמח שישראל הפכה עבודת אלילים. יש גם היבט לטווח ארוך של ההזמנה. הנקודה היא כי השטן ערער ישראל ללא רף וישראל נשלחה לשבי. ישראל פוזרה לחלוטין. המשיח היה גם תפקיד המארח הנאמן. השטן היה אחד משני המנהיגים של המארח הנופלים מי שגרם למרוד ונפילתו מגרייס. אנו רואים בישראל נשלחו בשבי ואז יהודה שוב נשלח לשבי לעבודה זרה. הרעיון הוא שהם הוזמנו ב. השטן גם הוזמן ב. מרדכי הוצב אז כמו ישו הוצב. זו מיוצגת על ידי העובדה כי המן היה הולך להרוס מרדכי. זהו משל על חורבן ישו על ידי השטן בתלייה אותו על שיפוד, על הצלב.

אסתר 6: 5 עבדי המלך ויאמר אליו הנה המן ויעמד בבית המשפט. ויאמר המלך, תן לו לבוא.

אסתר 6: 6 אז המן נכנס המלך ויאמר לו, מה ייעשה אל לאיש אשר המלך תענוגות לכבד.? עכשיו המן חשב בלבו, למי היה לשמחתם המלך לעשות יותר כבוד מאשר לעצמי?

זה מראה יהיר בעמדה לומר כי אין אף אחד מסביב מי עדיף עצמי. זה היה בעמדה כי השטן החזיק כמו מלאך הכיסוי. הוא שם את עצמו מעל כל חבר אחר של מועצת אלוהים. הוא קיבל את תפקיד מלאך כיסוי, אבל הוא ניסה לעלות על הר האלהים. הוא ניסה להפוך את עצמו שווה לאלוהים. המשיח לא לעשות את זה. זוהי התפיסה של היהירות המעורבת (והשתקף הפיליפים 2: 6).

אסתר 6: 7 והמן ענה המלך, האיש אשר המלך חפץ ביקרו,

אסתר 6: 8 תנו הלבשה המלוכה יובא אשר המלך [שימושים] ללבוש, והסוס שהמלך וירכב עליו, ובני משפחות המלוכה הכתר אשר מוגדר על ראשו:

הסוס הזה כי רוכב המלך על כוחה של אלוהים, משיח מגיע על סוס לבן באחרית הימים, המסמל את כוחו של אלוהים באמצעות רוח הקודש.

כל האנשים האלה קיימים ביום כתרים של אלוהים, כס של אלוהים, והם מונו על ידי אלוהים.

אסתר 6: 9 ובואו הלבשה זה וסוס יימסרו ביד אחד הנסיכים האציליים ביותר של המלך, כי הם עשויים מערך האיש [וויטהל] מי תענוגות המלך לכבד, ולהביא אותו על סוסים דרך הרחוב של העיר, ולהכריז לפניו, כך יהיה זה ייעשה לאיש אשר המלך תענוגות לכבד.

אסתר 6:10 ואז ויאמר המלך להמן, להזדרז, [ו] לקחת הלבשה והסוס, כמו אתה אומר עשית, ולעשות זאת למרדכי היהודי, היושב בשער המלך: לתת דבר להיכשל של כל יען אשר כי מדובר.

אסתר 6:11 ואז לקח מן ההלבשה והסוס, ו ערוך מרדכי, והביא לו על סוסים דרך הרחוב של העיר, והכריז לפניו, לכן יהיה זה להיעשות אל לאיש אשר מלך התענוגות לכבד.

יש לנו מושג כאן כי המשיח כשיר להחליף שטן כמו כוכב השחר. הוא כובד על ידי המלך מעל השטן והוא עשה את השטן להכיר בעובדה כי המשיח כשיר להחליפו. אין ספק כי השטן יודע היום כי ישו הוא הולך להיות כוכב השחר החדש שזמן קצר. זה הוא פונקציה של המרד של המארח, והוא נעשה כדי להכיר בעובדה. זה מכעיס את הדרקון.

אסתר 6:12 ומרדכי בא שוב בשער המלך. אבל מן לאבל ביתו, ויש להם כיסה את ראשו.

ישו הלך לבית של המלך.

תפיסה זו של המן מהר לביתו, אבל שיש כיסה את ראשו היא סימן אבל מן 2 סמואל 15:30 . התרגום מציין את העובדה הזאת. מה מיוצג הוא שהמן, לאחר כיסה את ראשו, הוא הניתוק. אז המן מהר לביתו, היה ראשו מכוסה הוצב והודפס יתחייב באלף (הִתגַלוּת 20: 2).

אסתר 6:13 והמן אמר זרש אשתו וכל החברים שלו כל [דבר] שפקד אותו. ויאמר לאנשיו החכמים זרש האישה ותאמר לו, אם מרדכי [להיות] מזרע היהודים, לפני מי היען אשר החל לנפול, שדך לא ינצח נגדו, אבל תעשה בוודאי לנפול לפניו.

אז אם אתה בן של אלוהים, אם אתה של שושלתו של דוד המלך, אתה יכול לעשות זאת, כך וכך. השטן השתמש במילים האלה נגד ישו במדבר.

אסתר 6:14 ובעוד הם [היו] עדיין מדבר איתו, הגיע הצ'מברליינים של המלך, להביא המן אל המשתה אשר אסתר הכינה.

אסתר 7: 1 אז המלך והמן ישבו לסעודה עם אסתר המלכה.

אסתר 7: 2 ויאמר המלך שוב אל אסתר ביום השני במשתה היין מה [הוא] העתירה עמך, מלכת אסתר? וזה יינתן לך: ומה [הוא] בקשה עמך? וזה יבוצע, [אפילו] על חצי המלכות.

אסתר 7: 3 ואז אסתר המלכה ענתה ואמרה, אם מצאתי חן בעיניך, הו מלך, ואם הדבר בעיני המלך, לתת לחיים שלי להינתן אותי העתירה שלי, ועמי לבקשתי:

אסתר 7: 4 כי אנחנו נמכרים, ואני ועמי, להיהרס, ולהיטבח, ואת לגווע. אבל אם היינו נמכרו עבור בונדמן ו בונדווומן, החזקתי לו את הלשון שלי, למרות שהאויב לא יכול קונטרבייל הנזק של המלך.

זהו טקסט מאוד קשה. הפרשנים הרבניים אומר שזה טקסט מאוד קשה לפרש, כי אנחנו מדברים על היריב כאן. אנחנו נבדוק את המושגים. העתירה כאן היא כי אסתר אומר שאנחנו (הנבחר) נמכרים להיהרס. אם היינו נשלחתי כדי להיות בונדמן ו בונדווומן, להיות משרתים, ואני (היא המייצג את הכנסייה) היה אומר כלום, כי התפקיד שלנו הוא להיות משרתים לאלוהים. אנחנו עבדים של אלוהים. אנחנו, על ידי אימוץ, נעשים בני האלוהים, שבו ישראל הייתה פשוט עבד של אלוהים. משה היה משרתו של אלוהים, שבו ישו היה בן האלוהים, ולכן היה ישו בדרגה גבוהה יותר ממשה במבנה. אנו מקבלים סונשיף   כמו משה על תחיית המתים. עכשיו אם סונשיף   נלקח אותנו כמו הכנסייה ואנחנו פשוט הוכנסנו חזרה להיות בונדסרבנץ, אז מי הוא להתנגד? למה אנו מתנגדים שמשכיבים לתוך התחייה השנייה כי אנחנו פשוט יהיו בונדסרבנץ של אלוהים? זה לא התנגדות תקפה. עם זאת, המטרה היא לא לשים אותנו בתחייה השנייה, אבל להשמידנו ככוח רוחני. לכן אנחנו נאבקים עם השטן. מטרת היריב היא להשמיד אותנו ככוח וכדי להפיל אלוהים ולקחת את הפיקוד על היקום. זוהי המשמעות של הטקסט: הייתי מחזיק את השלום שלי עבור היריב אינו ראוי שהמלך להיות בסכנת הכחדה. אנחנו לא מחזיקים השלום שלנו כי היריב הוא פחות מ אלהינו ואנחנו לשרת את אלוהים שלנו. היריב לא שווה כי עמדה וכך אנו להילחם בו כדי להגן על המערכת ואלוהים שלנו. אז אנחנו הולכים לפני ולהקים מערכת היחסים שלנו עם אלוהים דרך ישוע המשיח על מנת היריב מופל.

אסתר 7: אז 5 המלך אחשוורוש ויען ויאמר אסתר המלכה, מי הוא, ואיפה הוא, כי מתיימר דורשט בלבו לעשות זאת?

אסתר 7: 6 אסתר אמר, צר ואויב [הוא] המן הרשע הזה. ואז המן פחד לפני המלך והמלכה.

אסתר 7: 7 ויאמר מלך הנובעים משתה היין בחמתו [הלך] לגן הארמון: והמן קם לעשות בקשה חייו אסתר המלכה; כי ראה כי רע עצמו היה נחוש נגדו על ידי המלך.

בסופו של דבר את השדים בקשות מאיתנו כי אנחנו לשפוט אותם. הם נשפטים על ידי מה שאנחנו עושים מ -1 קורינתיים 6: 3: דע כי אתם תשפטו מלאכים. הם יעתרו ולהתחנן חנינה מן ישו ואותנו. זה מה זה כל העניין. סוגיית החנינה תהיה שלנו אסתר

אסתר 7: 8 ואז המלך חזר אל מחוץ לגן הארמון לתוך המקום של משתה היין; והמן נפל על מיטת משכב אסתר [היה]. ויאמר המלך, האם הוא לאלץ את המלכה גם לפניי בבית? כמו המילה יצאה של פי המלך, הם כיסו את פניו של המן.

נפילה על ספות היא נקודה חשובה. השטן לקח את הספה של אסתר ולהיות חלק הספה וזה מה ישו אומר בהתגלות אל טהיטירנס, כי הוא יזרוק אלה של הכנסייה כי על ספה עם איזבל. מכאן אנו מתמודדים עם תערובת של דתות שווא.

ההשקפה של המן מכריח אסתר היא לאלץ את הכנסייה, אונסי הכנסייה.

אסתר 7: 9 הרבונה h , אחד הצ'מברליינים, אמר לפני המלך, הנה גם, לגרדום גבוה חמישים אמה, אשר המן הכין למרדכי, שדיבר טוב על המלך, ויעמד בבית של המן. ואז אמר המלך, לתלות עליה אותו.

המקום של הרבונה h כמו מלאך ה 'מואשם כליאת השטן נדון בעיתון  Commentary on אסתר Part II: Purim in the Last Days (No. 63B) ۔

אסתר 7:10 אז הם תלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. ואז היה מפויס זעמו של המלך.

אז, הגורל חפש ישו ואת המארח הוא בתושבי מן, או שטן, היריב.

אסתר 8: 1 ביום ההוא עשה המלך אחשוורוש לתת את הבית של מן האויב של היהודים אל אסתר המלכה. ומרדכי בא לפני המלך; עבור אסתר סיפרה מה שהוא [היה] אל אותה.

כל הבית, כל החלק של כוכב השחר, כוכב לכת, ניתן משם. זה נלקח מתוך שטן - אחד כוכב בוקר - וניתן ישו והכנסייה ואנו חולקים את כוכב השחר ואת שלטונו של כדור הארץ.

אסתר 8: 2 ויאמר המלך לקח את טבעתו, אשר לקח מן המן, ונתן אותה אל מרדכי. וגם אסתר להגדיר מרדכי על בית המן.

ישו מוגדר מעל הבית ובהינתן טבעת החותם של השלטון של הפלנטה הזו עבור הנבחר. זה מה פול אומר וזה מה ג'ון אומר. כל המטרה של הברית החדשה הוא שישוע הוא עשה כוכב השחר והוא משיג מיקום כמו כהן גדול עבור הנבחר.

אסתר8: 3 אסתר וידבר שוב לפני המלך, ונפל לרגליו, ואת אותו עם דמעות והגדיל שובבות של המן האגגי, ואת המכשיר שלו כי הוא המציא נגד היהודים.

אסתר 8: 4 אז המלך הושיט את שרביט הזהב כלפי אסתר. אז אסתר התעורר, ועמד לפני המלך,

אסתר 8: 5 ויאמר, אם ברשותו של המלך, ואם מצאתי חן בעיניך שלו, והדבר [נראה] ממש לפני המלך, ואני [להיות] נעים בעיניו, לתת להיכתב להפוך האותיות פותחה על ידי המן בן המדתא האגגי, אשר כתב להשמיד את היהודים אשר [הם] בכל מדינות המלך:

אסתר 8: 6 כי איך אני יכול לסבול לראות את הרע כי יבוא אל עמי? או איך אני יכול לסבול לראות את ההרס של התאומה שלי?

אסתר 8: 7 ואז המלך אחשוורוש ויאמר אסתר המלכה למרדכי היהודי, הנה נתתי אסתר בבית של המן, אותו הם תולים על הגרדום, כי הוא הניח את ידו על היהודים.

אסתר 8: לִכתוֹב 8 אתם גם עבור היהודים, כפי שהוא אוהב לך, על שם המלך, ואת החותם [זה] עם טבעת המלך: עבור הכתיבה שכתובה על שם המלך, ונחתם בטבעת המלך, רשאי איש לא הפוך.

סוגיות פעולה זו מן הרצון של אלוהים. זה כאשר התגלות אומרת: מי הם בית ההכנסה של השטן, שאומרים שהם יהודים ואינם, אני אגרום להם להשתחוות וסוגד לך. (פולחן כאן הוא השתטחות במובן של הכרה בסמכות).

הפעולות תחשוף את הקונספט של מה היהדות האמיתית היא; מה הישועה האמיתית ואת המיקום של ישראל היא. זוהי המילה של הלב, והוא באמצעות רוח הקודש ואת הנבחר. זה לא דרך התלמוד.

אסתר 8: 9 ואז היו סופרי המלך קראו באותה העת בחודש השלישי, כי [הוא], בחודש סיוון, על [היום] השלוש העשרים שלו; וזה היה כתוב לפי כל שמרדכי ציווה אל היהודים, וכדי הסגנים, ואת סגניו שליטי המחוזות אשר [הם] מהודו אל אתיופיה, מאה עשרים ושבעה מחוזות, אל כל מחוז על פי הכתיבה מהם, ואל כל אנשים לאחר שפתם, והיה ליהודי על פי הכתיבה שלהם, ועל פי שפתם.

זה לא תאונה כי מדובר ב סיון. הדבר שנופל סיון הוא בדרך כלל חג השבועות וזו פונקציה של הכנסייה לאחר הכנתו. ציין אם קיימים מושגים אחרים אשר מתפתחים סיון אינה ודאית.

אסתר 8:10 והוא כתב בשם 'המלך אחשוורוש, וחתום [זה] עם טבעת המלך, ושולח מכתבים ידי הודעות על סוסים, [ו] רוכב על פרדות, גמלים, [ו] גמלים צעירים:

אסתר 8:11 שבה המלך העניק ליהודים אשר [היו] בכל עיר כדי לאסוף את עצמם יחד, וכדי לתמוך בחייהם, להשמיד, להרוג, וכדי לגרום למות, כל הכוח של העם במחוז זה היה לתקוף אותם, [הוא] אלה ונשים קצת, [לקחת] השלל של אותם טרף,

זוהי התפיסה של רוכבים להיות שגרה על סוסים. אנו מתמודדים עם הרעיון של פיתוח זה עד לחורבן הסופי בהתגלות.

אסתר 8:12 לאחר יום אחד בכל מדינות המלך אחשוורוש, [כלומר], על [יום] השלושה עשר לחודש שנים עשר, אשר [הוא] בחודש אדר.

אסתר 8:13 העותק של כתיבת מצווה להינתן בכל מחוז [היה] פרסם אל כל העם, ושהיהודים צריכים להיות מוכנים נגד שיום לנקום את עצמם על אויביהם.

אסתר 8:14 [אז] ולמשרות רכבו על פרדות [ו] גמלים יצאו, להיות מהרו ולחצו על ידי המצווה של המלך. ואת הצו ניתן שושן הארמון.

אנחנו מתכוננים; המצב השתנה. המכתבים, אשר האיגרות של הברית החדשה ואת ספר ההתגלות, אמרו בסוף מעמדה זו. אחרי הכנסייה ניתנת העמדה ובהינתן השליחים והנביאים, התגלות מפותחת כמו העבודה האחרונה. המבנה כולו מוצג, כמו איך תכנית הישועה משתנית. המשיח הוא לבוא בסוף הסימנים שמימי ולהשתלט. העמדה מתהפכת. היום זעמו של האל הוא מושג מפותח כאן איפה חורבן ביקשה להטיל על הנבחר הוא למעשה בשימוש להתמודד עם הכוכב (השוו גם את העיתון  The Day of the Lord and the Last Days (No. 192) ) .

אסתר 8:15 מרדכי יצא מלפני המלך הלבשה המלוכה של כחול ולבן, עם כתר גדול של זהב, ועם בגד של פשתן עדין וסגול: והעיר שושן צהלה ושמחה.

כחול ולבן אינו מקרי. אמת וטוהר מסמלים כחולות ולבנה כמו הלבשת מלוכה. לבוש בענווה (שק ואפר) מסומל על ידי פשתן של רצף הכיפורים, המשיח השפיל את עצמו כמשיח של אהרון ונהרג. בעוד הוא הקריב את עצמו כדי להיצלב, הוא עכשיו הולך ושוב כמלך המשיח עם חרב האמת על הסוס של כוחו של אלוהים. כמו כן, אנו מתמודדים עם הכתר הגדול של זהב ואת החלוק של פשתן עדין וסגול להיות מסמלי מלכותו כמלך המשיח.

אסתר 8:16 היהודים היו אורה ושמחה, ושמחה, וכבוד.

אסתר 8:17 ובכל מחוז, ובכל עיר, לאן כל כך אי פעם המצווה של המלך ודתו הגיעו, שליהודים ששון וקול שמח, משתה ויום טוב. ורבים מעמי הארץ מתייהדים; מחשש של היהודים נפלה עליהם.

אנו מתמודדים עם נבואות ישעיהו; אנו מתמודדים עם המושגים של הגויים נכנסים יהודה. כל ישראל חוזר לבעיה שבה עשרה גברים לאחוז הגלימות של יהודי, אומר: "אנחנו שומעים את ה 'איתך". מושגים אלו היו כי הם הופכים יהודים הבינו; הם הופכים לחברים של הנבחר.

אסתר 9: 1 עכשיו בחודש י"ב, כי [הוא], בחודש אדר, ביום י"ג זהה, כאשר המצווה של המלך ודתו ויגש שביקשה שיצרפו ביצוע, באותו יום כי אויבי היהודים קיוו יש כוח עליהם, (אם כי זה היה מופנה אל להיפך, כי הכלל היו יהודים מעליהם כי שנא אותם;)

אסתר 9: 2 היהודים התאספו עצמם יחד בעריהם בכל המחוזות של המלך אחשוורוש, להניח יד על כגון ביקשו כאב שלהם: איש לא עמד להם; עבור הפחד מהם התנפל כל האנשים.

הם יתפרסו דרך העמים יצאו באחרית הימים כמו אריות צעירים כמו הטקסטים אסתר יהודה יילחם בירושלים (זכריה 14:14). ישעיהו 66 מראה כיצד השיקום של הימים האחרונים יתרחש בעולם. ישראל תחפש לצאת ושב. שבת וניו הירחים ישוחזרו (ישעיהו 66:23), כפי החגים ישוחזרו (זכריה 14: 16-19).

אסתר9: 3 וכל שליטי המחוזות, ואת עוזריו, ואת סגניו, והקצינים של המלך, עזרו ליהודים; בגלל פחד מרדכי נפל עליהם.

אסתר9: 4 עבור מרדכי [היה] גדול בבית המלך, ותהילתו יצאה בכל המחוזות: לאיש הזה מרדכי שעווה וגדל.

אז מלכות המשיח לא יהיה בסופו של דבר.

אסתר 9: 5 לכן היהודים ויך את כל האויבים שלהם עם השבץ של החרב, וטבח, והרס, ועשו את מה שהם היו אל אלה כי שנאו אותם.

אסתר 9: 6 בשושן הארמון היהודים הרגו והרסו חמש מאות איש.

אסתר 9: 7 פרשנדטה, דולפין, ו- ה ספטהה,

אסתר 9: 8 פורטהה, ו אדליה, ו ארידטהה,

אסתר 9: 9 פרמשטה, ו אריסיי, ו ארידיי, ו בג׳זטהה,

אסתר 9:10 עשרת בני המן בן המדתא, האויב של היהודים, הרגו הם; אבל על השלל הניח שהם לא מזלם.

כלומר בפה מלא. לפי המסורת הוא אמר בנשימה אחת והוא רשום בטקסטים משורטיק בדרך זו. המסורה קובע את שמות עשרת בני המן להיכתב בעמודה בניצב בצד ימין של הדף עם ו"ו כלומר, ובצד השמאלי. זה כנראה נגזר מהמסורת עשרה בנים נתלו מהגרדום הגבוה אחד מעל השני. נהוג גם עבור קריאת המגילה בפורים לקרוא את שמות עשרת בני בנשימה אחת כי הם מתו כולם יחד פי התרגום. זה אינו מקרי. עשרת בני המן לייצג את המושג של המערכת האמפירית של הימים האחרונים. אנו מתמודדים עם מערכת זו תקינה עד הסוף.

עשרת בני המן מופיעים כל בנשימה אחת, כי הם יוצרים איחוד של עשרת המלכים באחרית הימים. זו הסיבה שהם כל יחד המסורים ולמה כל המבנה הזה יחזיק מעמד. הם כולם נהרסו יחד כפי שהם קבלו את כוחם יחד הימים האחרונים באימפריה של החיה. זה מה הטקסט עוסק. לכן האנשים האלה יודעים בסוף כי התוצאה הסופית של המערכת השטנית והמבנה האמפירי להגדיר מתוצאות הבבלים, סוף סוף, בימים האחרונים האיחוד של עשרה המלכים. והפרשנות הרבנית די להבין בבירור כי הטקסטים האלה מתייחסים בחזרה את התמונה של החיה בדניאל פרק 2. אין ספק שהרבנים להבין שזה שהדימוי כי הוא שקל דרך ספר אסתר. אז יש לנו תהליך מתמשך של התפתחות האימפריה תחת נבוכדנצר, להיות ראש הזהב, דרך לתוך הכסף של ומדי פרסים ועל הדרך, כך העמלקים רק מייצג את החלק הצבאי של מערכת זו, כלומר השטני כוחות מעורבים, המתרחשים מתחת לכל אימפריה ופיתוח דרך האימפריות. אין ספק כי עשרת בנים אלה, להיות התוצאה הסופית של המערכת השטנית, נהרסים בנשימה אחת באחרית הימים היא ההבנה של חורבן סוף האימפריה של החיה ואת העשר בוהן של דניאל 2. אלה הן עשר הקרנות כי אנו רואים בהתגלות על שבעה ראשים ועשר קרניים שיש. שניהם מתייחסים לאותו דבר. הם בשלבים האחרונים של האימפריה של החיה, שהיא המערכה הבבלית, אשר מאגדת את כל הזמן של הגויים. לכן דברים אלה נעשים על החצר החיצונה. המן בא אל החצר החיצונה כי מותר לו לבוא. ירושלים ניתנת לידי הגויים ואת החצר החיצונה נרמס במשך 42 חודשים. כלומר למושג אחר העולה מתוך הטקסט הזה.

500 הגברים מופיעים באופן מסורתי כמו להיות הבית האישי של מן, כלומר, הבית האישי של השטן. המתייחס אז אל בילוי של 500 אחר תחת הנבחר מי ייקח את מקומם. הַסמָכָה אלה מ- ישו ל -12 ו -30, ה -70 עד למקום 144,000 יש כל רלוונטיות ספציפית חלקים של המארח, שם הם להשתלט על האחריות והסמכות של המארח נפל. כל מתמנים וכל ממונים, והוכתר מלכים וכהנים בתוך הסדר הזה.

אין לקלקל. אף אחד במערכת השטנית יילקח על ידי הנבחר לתוך המילניום. לא לקלקל יהיה נגע. הפרשנויות אמרו כי על השלל הם הניחו לא מזלם. ליהודים היו אלא מחשבה אחת, הגנה עצמית, ועל פיסת המידע הזאת מדגישה את העובדה (האשכול הקופר). זה רלוונטי כי עבור ההגנה העצמית של הנבחר דבר על המערכת השטנית נלקח כמו לקלקל להיכנס למלכות המשיח. הוא כל נשאר מאחור.

אסתר 9:11 ביום שמספר אלה נרצחו בשושן הארמון הובא בפני המלך.

אסתר 9:12 ויאמר המלך אל אסתר המלכה, היהודים קמו שנרצח והרסו חמש מאות איש בשושן הארמון, ואת עשרת בני המן; מה שהם עשו בשאר מדינות המלך? עכשיו מה [היא] העתירה עמך? וזה יינתן לך: או מה [היא] הבקשה עמך נוסף? וזה ייעשה.

אסתר 9:13 אמר אז אסתר, אם הדבר בעיני המלך, ולתת לו שיוענק היהודים אשר [הם] בשושן לעשות למחר גם על פי אל גזרת היום, ולתת עשרת בני המן יתלו על הגרדום.

אסתר 9:14 ויאמר המל ציווה אותו כך להיעשות: ואת הצו ניתן שושן; והם תלו עשרת בני המן.

אסתר 9:15 עבור היהודים [היו] בשושן התאספו עצמם יחד על גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר, ויהרגו שלוש מאות גברים שושן; אבל על הטרף הם הניחו לא מזלם.

אז ביום השני יש לנו עוד 300 שנרצחו והם עדיין לא לקחת את השלל.

אסתר 9:16 אבל היהודים האחרים [היו] ב מדינות המלך התאספו עצמם יחד, ועומד על נפשם, והיה שאר מאויביהם, ויהרוג של אויביהם השבעות וחמישה אלף, אבל הם הניחו את ידיהם על לא הטרף,

אנחנו מדברים כאן על השבתון r אסתר ברחבי הממלכה הם הרגו 75,000 אנשים.

אסתר 9:17 ביום השלושה עשר לחודש אדר; וביום י"ד באותו נח הם, והפכו אותו יום משתה ושמחה.

אסתר 9:18 אבל היהודים [היו], בעמ 'שושן התאספו יחד על [יום] הי"ג ממנו, ועל הי"ד ממנו; ועל [היום] החמש העשר של אותו הם, ועושים אותו יום משתה ושמחה.

אז הם באו אל הירח המלא. על ידי הירח המלא של אדר הם השיגו את מטרתם.

לכן אסתר 9:19 יהודי הכפרים, הישב בעיירות אונוולד, עשה את יום ארבעה עשר לחדש אדר [יום] שמחה ואת משתה, ויום טוב, ומשלח מנות אחד למשנהו.

מושג זה ומשלח מנות אחד לשני עיירות אונוולד יש קשר חזרה למושבה ישראל, כי קביעת חומה ואת הערים אונוולד לא נעשה, כפי שניתן היה לדמיין, בעת קסרקסס ב גלות בבל . הקביעה הרבנית של ערי חומה ו אונוולד תחת חג זה של פורים נקבעת ממה ערים היו מוקפים חומה ו אונוולד בזמן יהושע. כי יש חשיבות רבה משום שהיא מאזנת את המספרים. המספרים מחוץ לישראל יהיו גדולים יותר אם זה היה יאוחר לפני כן, אבל זה לא נעשה על פי מערכת. זה נעשה כמו בזמנו של יהושע כשישראל נלקחת ראשונה. אז אנחנו מדברים על כיבוש הארץ הקדושה בהקמה בשלב משני, באמצעות הכיבוש הראשון של מדינת ישראל להקים את המושגים של הכיבוש השני של מדינת ישראל. זוהי מסגרת זמן ממושך. ההבנה של הרשויות הדתיות בתקופה זו הייתה שהוא הוצב בחזרה בימי יהושע. זוהי נקודה חשובה מאוד (גם השווה את הנייר  The Fall of Jericho (No. 142) ) .

אסתר 9:20 ומרדכי כתב את הדברים האלה, ושלח מכתבים אל כל היהודים אשר [היו] בכל מדינות המלך אחשוורוש, [הן] קרוב ורחוק,

אסתר 9:21 כדי להקים [זה] ביניהם, כי הם צריכים לשמור על יום ארבעה עשר לחדש אדר, ואת יום ט"ו אותו, שנתי,

זוהי נבואה כי יוצא בהנחייתו של ישו.

אסתר 9:22 ככל שהימים שבו היהודים נחו מאויביהם, והחודש אשר נהפך אלהם מן מיגון לשמחה, ומן הקינה לתוך יום טוב: כי הם צריכים לגרום להם ימי משתה ושמחה, ומשלח חלקים אחד למשנהו, ומתנות לאביונים.

אסתר 9:23 והיהודים התחייבו לעשות כשם שהתחילו, וכפי מרדכי כתב אלהם;

אסתר 9:24 בגלל המן בן המדתא, האגגי, האויב של כל היהודים, המציאו נגד היהודים כדי להשמיד אותם, הטיל פור, כי [הוא], במגרש, לצרוך אותם, ולהרוס אוֹתָם;

אסתר 9:25 אבל כאשר [אסתר] באנו לפני המלך, פקד על ידי אותיות שהמכשיר המרושע שלו, אשר המציא נגד היהודים, צריך לחזור על הראש שלו, וכי הוא ובניו יש נתלו על העץ.

זהו התהליך של פסק דין. כפי שאתם שואפים להרוס נבחרים כך תיהרס. תהליך זה משתרע על פני תקופת הימים האחרונים והוא מוחל באופן ישיר אל שני עדים בתקופה שלפני תחילתו של המילניום. השעה תקוצץ קצר כדי להציל את מי ומייחלי המשיח.

אסתר 9:26 למה זה קראו בימים אלה פורים על שם פור. לכן עבור כל דברי המכתב הזה, ו [זה] אשר שראו בעניין זה, ואשר הגיע אלהם,

אסתר 9:27 היהודים הוסמכו, ולקחו עליהם, ועל זרעם, ועל כל כגון הצטרפו עצמם אלהם, כך כפי שהוא לא צריך להיכשל, כי הם היו לשמור ימים אלו על פי הכתיבה שלהם, ועל פי [מונה] שלהם מועד בכל שנה;

אסתר 9:28 ו [כי] בימים אלה [יש] נזכרים ונעשים בכל דור ודור, בכל משפחה, בכל מחוז, וכל העיר; ו [כי] וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, ולא הזיכרון של אותם לגווע המזרע שלהם.

זה הוא פונקציה של היהודים מצווים על כל מי מצטרף יהודה. זה אומר לנו מה הולך לקרות חג הפורים כאשר המשיח מנפיק גזירותיו על השיקום.

אסתר 9:29 ואז אסתר המלכה, בתו של אביחיל, ומרדכי היהודי, כתבו עם כל הסמכות, כדי לאשר המכתב השני של פורים.

אסתר 9:30 הוא שלח את המכתבים אל כל היהודים, אל מאה עשרים ושבעה המחוזות של מלכות אחשורוש, [עם] דברי שלום ואמת,

אסתר 9:31 כדי לאשר וימי הפורים האלה בזמנים שלהם [מונה], על פי כפי מרדכי היהודי ואת אסתר המלכה ציוותה אותם, וככל שהם גזרו על עצמם ועל זרעם, בענייני תַעֲנִית ואת זעקותיהם .

אסתר 9:32 וגם את הצו של אסתר אשר בענייני הפורים האלה; וזה היה כתוב בספר.

לכן, הכנסייה יהיה לחיב חג הפורים על עצמה תחת המשיח. חג הפורים יישמר בשלמותו במהלך המילניום, אך הוא יתווסף במהלך המילניום.

אסתר 10: 1 ויאמר מלך אחשוורוש הניח מחווה על הקרקע, ו [על] באיים של הים.

אסתר 10: 2 וכל מעשי כוחו של כוחו, ואת ההכרזה על גדולתו של מרדכי, ווהרוינטו   המלך הלווה לו, [הם] הם כתובים על ספר דברי הימים של מלכי מדיה ופרס ?

אסתר 10: 3 עבור מרדכי היהודי [היה] הבא אל המלך אחשוורוש, וגדול ליהודים, וקיבל מספר רב של אחיו, מעוניין העושר של בני עמו, ואם כבר מדברים שלום לכל זרעו.

סופו של ספר אסתר הוא משמעותי ביותר. המלך הניח מחווה על הקרקע. המפרשים אומרים כי מפסוק 1. פרק זה הינו נספח או נ'ב לספר הדגשת הכוח של אחשוורוש ואת התהילה, שהתבטאה בכך על מרדכי כראש הראשון שלו. זה לא אקסטרפולציה באמצעות הנצרות המיינסטרים או ליהודים, שכן היא קובעת את הכפיפות המוחלטת של ישו. הפרשנים הנוצריים לא יכולים להתמודד עם זה הפרשנים היהודים לא יכולים להתמודד עם זה כי זה מקובע ישו כראש ממשלה על שוויון והחלפת השטן. המחשבה היא כי אחשוורוש ומרדכי ראש ממשלתו הצליחו לכבוש מחוזות רבים עד שהצלחתי לקבל מחווה מהשטחים הסמוכים ממלכתו, כמו גם מן האיים הרחוקים של הים על פי המלבי"ם.

מאז המילה העברית בכל מקום אחר פירושו כפיית תרגום טוב יותר מוטל כפייה (ראה אור חיים, סֵפֶר שֵׁמוֹת 1:11).

פי התרגום שהיא מתייחסת מס הגולגולת (מ ערוק). התרגום אומר שזה מס הגולגולת. מהו מס הגולגולת? זהו המס נלקח על יום כיפורים כמס מקדש. מה שקורה הוא כי הכנסייה תחת המשיח מנפיקה המס המקדש שוב על יום הכיפורים, על כל האנשים בכל המחוזות של האימפריה. מערכת מסי הכיפורים אומרת שכל אדם הוא נכנס תחת מלכות האלוהים והישועה מורחבת לכל האנשים תחת תשלום מס מקדש הכיפורים. מחווה כלומר הישועה הולך לא רק לגויים דרך הנבחר והכנסייה אבל הופך היטל חובה על כל האומות כשכל העמים באים תחת שלטונו של ישוע המשיח בסופו של דבר. זו המשמעות של פרק נוסף של הספר של אסתר.

אנו רואים כעת כי ספר אסתר הוא לא סיפור על אישה הופכת למלכת פרס. ברגע שאנו מבינים את הספר של אסתר אנו מבינים את הגודל העצום של ספר ההתגלות כפי שהוא מתפתח בברית הישנה. המבנה כולו, נבנה באמצעות ישו, עולה עם כנסיית יד ביד כדי להציל את כדור הארץ.