הסטוריה של יציאת
מצרים מואד חשובה להבנה של אמונות מצריות ישנות
מצד מדעי ואובירטיבי כי זה עוזר לקשר ידע טאורטי
עם תגליות מודרניות.
הכנסיות הנוצריות
של אלוה
Christian
Churches of God
|
PO Box 369, WODEN
ACT 2606, AUSTRALIA
|
Email: secretary@ccg.org
|
כל הזכויות
משומרות .2001
Christian Churches of God
Wade Cox
|
המחקר
הזה אפשר להעתיק ולהפיץ באופן חופשי בלי שינוים.
לעותק צריך להיות סימן מסוים. הוראת שם וכתובת
המחבר וסימן שמירת זכויות המחבר
הכרחית.העותקים אפשר להפיץ בחינם. ציטוטים
קטנים יכולים להיות מוספים למאמרים ביקורתיים
בלי הפרת זכויות המחבר.
|
את המחקר הזה אפשר למצוא קאן:
http://www.logon.org,
גם http://www.ccg.org
|
מיסטיות, חלק
בת:
אלילי
מצרים, יציאה
הנושא הזה אפשר
למצוא גם במאמר משה ואלילי מצרים [105]. חשוב מאוד
להתיחס למקרא כלדבר יחיד למרות תורות דתיות
שגייתיות של אסיריה ובבל וגם מצרים.
לדמות של משה
ולנושא יציאת מצרים יש מקום מאוד חשוב ויכול
להיות אפילו מרקזי בכתבי הקודש של ספר תהלים.
אבל גם בשביל הברית החדשה פרקים האלה מאוד
חשובים. ישוע באצמו כשמדבר על מצוות הכי חשובותו
מדבר גם על הברית של משה (מרקוס 10:19). במדרש שלו
הוא נותן פרוש רחב של החוק (מתי 5:17־25). משה אמר:
דברים 18:17־18,(
The Interlinear Bible
).
17 ויאמר
יהוה אלי היטיבו אשר דברו.
18 נביא
אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר
אליהם את
כל־אשר
אצונו.
מענין להשוות
את הטקסט הזה עם טקסט של ספר יוחן ומעשים:
יוחנן 6:14
14. ויהי
כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו
הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם.
מעשים 3:22־23
22. הן
משה אמר אל אבותינו נביא יקים לכם יהוה אלהיכם
מקרב אחיכם כמני אליו תשמעון ככל אשר ידבר אליכם.
23. והיה
כל הנפש אשר לא תשמע אל הנביא ההוא ונכרתה מעמיה.
מעשים 7:37־38
37. הוא
משה אשר אמר אל בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני
יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון.
38. הוא
אשר היה בקהל במדבר עם המלאך הדבר אליו בהר
סיני ועם אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו.
אבל האבים לא
הסכימו עם משה ואחרי זה הם ויטרו גם על ישוע.
מעשים 7:39
39. הוא
אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם מאסו אתו ולבבם
פנה מצרימה.
הם עשות את עגל
הזהב ועיקדו אליו.
מעשים 7:42
42. ויפן
מהם האלהים ויתנם לעבד את צבא השמים כאשר כתוב
בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר
ארבעים שנה בית ישראל.
מענין שפולחן
קשור גם לאשיפת השמיים (ככה נקרא
stratia tou ouranou
).
אנחנו בטוחים
שמשפט כוחבי האשיפה (stars
of the host) מתיחס ישר לאלוהים
הכופף, קולל ישוע שמסמלים אותו כוחבים (בצדבר
24:17, דנ' 8:10, אמוס 5:8, 5:26, מתי 2:2, מעשים 7:43, 1 הקור'
15:41, 2 הפט' 1:9, החזון 1:20, 2:1, 3:1, 8:11, 9:1, 22:16). רק בשילטון
של אלוה לברוא שבעה כוחבים (
kumah) בעברית. זאת
אומרת אוריון זה הכוחב שצריך לחפס אותו ולכפוף
(אמוס 5:8).סימבוליות של שבעה הכוחבים מתיחסת
לאלוה באופן ישר. שבעה כוחבים זה סמל של מלאכים
של שבע כנסיות. זה מלאך שבא למשה במדבר ובהר
סיני. (מעשים 7:30) באצם אותו מלאך ישוע שהעביר
את החוק של אלוה לאבותינו אבל הם לא שמרו עליו.
אבל זה אותו ישוע הצדיק שבגדו בו ורצחו אותו.
(מעשים 7:53).
הנביא הזה שבעתיד
הוא היה אמור לקום לתחיה שעל זה מדובר בספר
דברים 18:8 היה גם כוהן הראשי (תהלים 110:4) וכומר
על כישא (כריה 6:13). בלי ספק מדובר דוקא על משיח
שינהל מעל ארבע כתרים או מלכויות של בית המקדש
שאפאר לקרוא על זה בספר זכריה הנביא 6:14. זה מסתדר
גם אם מצב של חרובים בספר יחזקאל 1:1 וכול'. 10
וכול'. ספר החזון 4:7.
חים של משה ־
מראה של הרצון
תוכנית הצלה נמצא
בלידה של משה והמבחנים שהוא עבר בחיים. חיים
של משה מחולקים לשלושה שלבים כל אחד מהם נמשך
ארבעים שנה. הוא מת בגיל 120 שנה (דברים 34:7).
ארבעים שנה ראשונים
הוא חי במצרים אלה היו ארבעים שנה ראשון בחייו.
ארבעים שנה הבאים הוא היה במדים איפה הוא היה
רואה צון. (מעשים 7:29). וארבעים שנה אחרוןני םהוא
נמצא במדבר.
להבין את סימבוליות
של שלושה שלבים בארבעים שנה אפשר רק אים להבין
מעארכת של יובלים ולוח השנה הקדוש.
מתכונים הצלה
אנחנו יודעים על ששת אלפים שנה שאחרי הם בא
אלף שנה של מלכות ישוע (החזון 20:2־6). פטרוס הבין
את המלכות הזאת כיום שנמשך אלף שנה (2 פטר' 3:8).
יציאת מצרים של
עם של אלוה "בעזרת יד חזקה" היה תמיד נושא
של שיר שעם ישראל לא מתעיף לשיר ולא יתעיף לעולם
ואנחנו גם צריכים לשיר אותו הרי בסוף העולם
אנחנו יחיד עם נשמות המובחים נשיר שירי משה
שירי השה של אלוה.
הצלה במצרים לעולם
תהיה סמל הצלה בצלב לכן אנחנו תמיד נזכרים
עליהן ביחד.
מאמר של אוגוסטן
" על עיר של אלוה " רואים שלפי דעה של משורר
אדם הראשון במקרא היה בן אדם אבל זה לא ככה.
המשורר גם חושב שמוסג בני אלוה אפשר לפרש נכון
רק במסגרת של פרק ספר בראשית 6:4 שמדבר על טבע
לא אלוהי של בני אלוה. אבל היום אנחנו לא מפקפקים
שמשורר של ספר אל העברים חשב שבני אלוה מספר
בראשית 6:4 הם מלאכים (ראה ורמס, מגילות ים המלח
באנגלית). בספר יהודה 6 אנחנו קוראים שמלאכים
היו דומים לסדום והמרה ונאפו עם בשר אחר (
sarkos eteras
).
בהבנה
בחינה אנטרופולוגי בלי ספק יעזורו לכם מאמרים
של קוקס: בריאה [B5
] מטאולוגיה אנטרופומורפית
עד אנטרופולוגיה טאומורפית, ח.צ.ב. 1990, 2000 וגם
נפילים [154] 1996.
נושא ראשי של
יציאת מצרים בזה שאלוה מוציא את העם שלו המאומן
לו לחופש מעבדות. החופש אבל לא אומר חוסר חוקים
אלה להפח הוא מתבסס על מצוות שלו וחוקים שבן
אדם מקבל על אצמו באופן התנדבות. חופש דורש
מאנשים כוח ומאמצים רוחנים. המשורר באצמו אומר
שאיש בקושי מקבל את המתנה הזאת ולפעמים החופש
אפילו קשה בשבילו. נדדות במדבר הז מבחן לאנשים
ולא כולם יכולים להחזיק מעמד בהם. אלוה לא רק
משחררר את הכנסיה של הברית העתיקה אלה גם ממשיך
לעזור לחברים שלה להפסיק לחטוא ולהיות חלשים.
משה מחזיר לישראל שם של אלוה שאומר על שלב הבא
של החזון.
אלוה רצה דרך
הברית למצוא יחדות עם אנשים. זה קשור לשם של
אלוה בספר שמות איש מלחמה. אלוה יחיד חי בחר
הסטוריה של העולם שהוא ברא כעולם מילחמה עם
אחזריות של בני אדם כדי לגרום לאנשים לתקשר
איתו. את המילחמה שלאלוה הזאת עושה היסטוריה
קודשה".
ימים המוקדמים
שלה ישראל עברה במצרים ובנערות יצאה משם. לפעמים
קורה שחים אלוהים עוד לא השיגו בגרות בנו ולמרות
זה יש לנו בעיות מסוימות ומצבים קשים ואנחנו
חייבים לעבור את מצרים ולהרגיש קושי של סבל.
זאת אחת מדרכים של אלוה שמכינה אותנו לחופש
הרי מי שלא הרגיש את מר של עבדות לא יוכל להרגיש
מותק של חופש שישוע המשיח מביא לנו. לכן בהתחלה
ישראל נמצאת במצרים. היא יורדת כדי לעלות.
שימו לב שדוקא
המצרים בימים הכי קשים של עבדות יהודים בפעם
הראשונה נקראים בני אלוה. עם ישראל לא היה בן
של אלוה עד שמשה לא היה בא אל הפרו ולא אמר לו"
עם ישראל זה בני הבכור. ואני אומר לך תשחרר את
עמי לעבוד אליי". אלוהים היה עם אברהם וקרא
לו חבר שלו אבל לא בן. אברהם לא קרא את אלוה כמונו
"אלוה האבאשר בשמים ובארץ". לא ישעק לא
יעקוב לא אמרו את המילים המתוקות האלה. רק כשישראל
נכנסה לשבי אלוה קבע הברית על אימוץ ישראל והחריז
בזאת באפן ישר: "עם ישראל בני הבכור". הוא
מאניש את כל בן שהוא מקבל והוא מקבל את ילדים
שלו אפילו בזמן האונש. עם ישראל היה עם חלש,
מושפל, עם של עבדים מכוסים באפר, אבק ודם שלהם.
כנראה מצרים שנוא אותם כי הם הסכימו כל כך בקלו
עם דרשות הקשות שלהם. הם הסתכלו על עם ישראל
כעל עם עבדים ולא היה להם מספיק כוח למרוד למרות
כל האחזריות שהם קיבלו מבעלים שלהם. אבל דוקא
כשעם ישראל גנח מקובד של לבנות ופנים שלהים
היו בדמהות אלוה באופן ישר מול פרו קרא אותם
את העם שלו ואמר" עם ישרא בני הבכורי".
פרו מצה לזרוק
את בני ישראל לנהר נילוס (שמות 1:22) כדי שישראל
לא תעלה מעל הפרו. ספר שמות אומר שפרו היה מודאג
שאנשי גסם מתרבים מהר מאוד. ניסיון להכריח את
נשים ועוזרות ללדת לרצוח את בנים תינוקים לא
היה מוצלח (שמות של אותן נשים ־ שמות שמיות
רגילות של התקופה הזאת). לא בטוח שנוצרי םיכלו
לשמור על צו להרוג תינוקות של עברים במאה אחוז
אחרת זה יכול לגרום למרד ואיבוד את כוח עבודה
אבל זמן מסוים בכל זאת ניסו לשמור עליו. אישה
אחת משבת לבי (שמות 2:1־3) רצתה להוציל את בנה
ושמה אותו בסל ונתנה לשחות בפני נילוס. בת של
פרו מצאה את הילד ונתנה לו שם משה. אגדה עברית
אומרת שפרוש של השם קשור לשורש מצא אבל יותר
נכון שבת של פרו נתנה לילד שם מיצרי מסו שפרוש
שלו בן. וככה קרה שמשה גדל בבית של פרו כי אימצה
לו בת של פרו (שמות 2:5־10). משה קיבל השכלה מצוינת,
לימדו אותו לוחמים המצוינים, מדענים, משוררים
ומוזיקאים הכי טובים במצרים. משה למד" כל
חוכמת מצרים והיה חזק במילים ומעשים" (מעשים
7:22).
כנירא משה בתקושה
הזאת ביקר אצל עברים ומדי פעם היה בבית של קרובים
שלו. יכול להיות שבזמן הביקורים האלה הוא למד
את ירושה רוחנית של העם שלו ־ ידעה שאלוה יחיד
אמתי בחר את העם ישראל להיות עם המובחר שלו
ושהם שיכים רק לו. מזה שמע סיפורים על חיים של
אברהם, ישעק, יעקוב ויוסף ואיך סבאים שלו נכנסו
למצרים, אל ארץ המובטחת ועל זה שפעם אלוה שוב
יחזיר את העם שלו לארץ כנן. כניראה משה התפלה
למה העם הזה קרוב לו בדם נעשה קורבן של אחזריות
וחוסר צדק כזה.
שלב שיני של
ארבעים שנה.
משה ברח ממצרים
אחרי שהרג את חייל המצרי. הוא ברח כי אחים שלו
הבריחו אותו.
מעשים 7:27־30
27. והעשק
את רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו.
28. הלהרגני
אתה אמר כאשר הרגת אתמל את המצרי.
29. ויברח
משה על הדבר הזה ויהי גר בארץ מדין ויולד שם
שני בנים.
30. ובמלאת
ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני
בלבת אש מתוך הסנה.
זמן שמשה היה
במסופוטמיה מסמל שישראל תקבל ארבעים יובלים
מאברהם עד משיח כדי לחדש היסטוריה, מסורת מקרא,
ליצור חוכמה ולגדל אותה. בן הבכור של משה בשם
גירסם (שאומר איש זר וארץ זרה) היה נציג של עם
ישראל ביהודה.
שלב שילשי של
ארבעים שנה.
חזרה לתשובה של
כל כדור הארץ כמו עם ישארל תתחיל עם ביאת המשיח
כמו יציאה מעבדות התחילה בתקופה של משה.
לאוה בחר את משה
ומלאך קרא אותו (שמות 3:2) ושם של המלאך היה יהווה
(שמות 4:10 שסופרים שינו אותו לאדוני). זאת אומרת
שלמלאך היה שם שסימל שיכות שלו אל יהוה האשיפה.
אלוה דיבר דרכיו (שמות 3:4).
דוקטרינה תקוה
לתחיה מצאה את פרושים שלה בספר הבשורה על פי
מתי 22:31־32. התורה הזאת מתבססת על מילים של ישוע
גם אותם המילים אמר משה בכבוד שם של אלוה בספר
שמות 3:6.
שמות 3:6
6 ויאמר
אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי
יעקב ויסתר
משה פניו
כי ירא מהביט אל־האלהים.
לאוה נפתח למשה
כמו ישראים נפתחה לישוע הרי הוא המוציל סיים
את המלאכה שלו בהצלת העולם. לפי בוליגר אלוה
פתח את שמו למשה בצורה (מדריך מקרא כיס, ספר
שמות 3:14):
אהיה
אשר אהיה
(
'ehyeh 'asher 'ehyeh
)
בטקסטים עברים
ישנית השם של לאוה כתבו ככה: יהוה (
YHWH) וזה היה
שם של אלוה. אבל איך אמרו את השם שלו אף אחד לא
יודע כי לפיאחד מעשרת הדיברות היה אסור לאמר
של אלוה לשוא. באמת פרוש של השם שלו אומר ־ הוא
הבסיס של הבריא. הפרוש של החזון הזה בזה שאלוה
פתח את אצמו בתור אצם שמתפתחת ואנחנו כולנו
מבינים את ההתפתחות הזאת כמו להיות הכל בהכל
(1 הקור' 15:28, אפס' 4:6). יהווה מקרה שלישי שמוזכר
השם של אלוה. אז הוא הבסיס של הבריאה והזכרה
על כל אלוהים הנברא עלידיו, אלוהים יהוה (
YHWH).
כניראה אלוהים
רדף אחרי הסטוריה של העם המובחר שלו ומשה נשלח
כדי להוציא את העם הזה ממצרים, כדי להחזיר את
ירושה למי שאיבד אותה כי הרים את קולו על אלוה.
בהבנה ארצית הם היו כננים כי הם קיבלו קללת
נוח (בראשית 9:25־26) אבל בכל זאת הם סמל של האשיפה
הנפלה.
אלוה אמר למשה
ללכת לפרו עם חכמי ישראל. הם הלכו כדי לבקש נסיה
של שלושה ימים כדי לעקד לאוה יחיד אמתי (שמות
3:18). זה קשור לנביאות של יונה.
משה לא רצה לקחת
אחריות שמוטלת עליו.אלוה קבע את אהרון להיות
פה של משה ואת משה הוא קבע להיות אלוהים של אהרון
(שמות 4:16).
שמות 4:16
16 ודבר־הוא
לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו
לאלהים.
אז יחסים בין
יושע ואלוה בתור כפוף ומנהל דומים ליחסים בין
אהרון ומשה.
בספר שמות 7:1 אלוה
אמר למשה שהוא יעשה אותו את אלוהים של פרו:
שמות 7:1
1 ויאמר
יהוה אל־משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך
יהיה
נביאך.
אז בפרק הנכתב
למלה באופן סימבולי מדובר על עולם שינהל בו
ישוע המשיח דרך המובחרים שלו וכאן זה משה כי
הוא אחד מאלוהים. ואלוהים המובחר ינהל מעל עמים.
על זה שאפשר להתיחס
למשה כמו לאלוהים אנחנו יכולים לדעת מבשורה
על פי מרקוס 9:4. אבל המלכות שלו תבוא יותר מאוחר.
מנהיגים של עמים הם אלוהים לפי אצם שלהם כמו
משה או אליה שכפפו לישוע, דוויד אלוהים ישראל
(זכריה 12:8) הרי בית דויד יהיה כמו אלוה, כמו מלאך
של אלוה מולינו.
בספר שמות 7:2 אלוה
אומר למשה (דרך מלאך יהווה) דבר כזה:
שמות 5 7:2־
2 אתה
תדבר את כל־אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל־פרעה
ושלח את־בני־
ישראל
מארצו.
3 ואני
אקשה את־לב פרעה והרביתי את־אתתי ואת־מופתי
בארץ מצרים.
4 ולא־ישמע
אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי
את־
עמי בני־ישראל
מארץ מצרים בשפטים גדלים.
5 וידעו
מצרים כי־אני יהוה בנטתי את־ידי על־מצרים והוצאתי
את־בני־
ישראל
מתוכם.
באו נזכור על
פרוש של מילה ישראל. זה שילוב של מילים אל (אלוהים
SHD
410) וישר (להיות מלך או לקבל כוח מלכות
SHD
8280). זאת אומרת פרוש של שם ישראל היא
תמלך כמו אלוהים. זאת פרושים רוחנים של מילה
ישראל. ישראל רוחנית תמלך כמו אלוהים.
סימבוליות מצירית
מדברת על הנהלה של אישיפה שנפלה ואנחנו יודעים
על אשיפת מלאכים ששיטף בה גם אלוהים הנפל. כפפו
לפרו כמו לאלוהים. למצרים יש חשיבות גדולה בהסטוריה
של ישראל. הרבה פעמים ישראל עזרה לעם ישראל
ונעשתה מחבוא בשביל עם ישראל. אברהם עבר למצרים
כשבארץ שלו הגיע רעב. יוסף גם הגיע לשם ונשאר
בחיים והפך להיות בן טוב של העם שלו. כמו שאנחנו
יודעים כל משפחת יוסף עברה למצרים וחייה שמה
בין עם הזר. גם בארץ הזאת משה קיבל השכלה טובה
שאחרי זה מאוד עזרה לו בחיים. מזהב של מצרים
נעשה ארון הקודש כאילו אלוה רצה להרואת שהוא
רוצה לקבל מידי עבדי אלילים מתנה גדולה כמו
באצם גם בתקופה של שלומה יער בשביל בית המקדש
הביא מלך טיר חירם. זה קרה כדי שעבדי אלילים
יוכלו להשתטף בבנית בית המקדש כסמל שמתישהו
עבי אלילים יקבלו ירושה יחד עם צאצאי עם ישראל.
במספח אפשר בקללה
לראות את אצם של אשיפת אלוהים, יחסים בינהים
לבין אלוה האב שלהם.
לעם ישראל יכולה
להיות תקופה קשה אבל הוא אף פעם לא יגמר תחיתו.
צבא של אלוה יכול לעבור באש אבל לא למות באיש.
אלוה עדשה את גרין החיי נצחי הוא לא יכול למות
כי אלוה ברא אותו. מאדמה ממות איפה כל נשמה כסבל
יקראו אותם בקל הנצחי. המובחרים יכולים להיות
רדופים אבל הם אף פעם לא יהו הזרוקים. הם יכולים
לחיות בין אנשים דומים למיצרים, מאוד רעים וחוטאים
הרבה. ממצרים שהיתה מלאה בחטאות אלוה קרא את
העם שלו שהוא ברא אותו כדי להראות את הכוח שלו.
עבדות אלילים וחטאים אחרים לא יכולו להרוג
את אצם חיים אלוהים במשפחת אלוה. אלוה הדליק
את הניצוץ החיים הזה והוא ידלק עד שאלוה ביד
ימין שלו לא ידליק ממנו נר שהוא ידלק בכל הבית
(מתתי 5:15).
אלוה נתן למשה
שלושה נסים כדי שמצרים יאמינו לו. מספר שמות
2:4 אנחנו יודעים דברים הבאים:
1. מקל
הפך להיות נחש.
2. אלוה
יכול לרפות אנשים מצרעת.
3. הוא
יכול להפוך מיים של נילוס לדם.
לפי מסורת של
כוהנים היעוד של משה היה בתקופה של חיו במצרים
(6:2־30). הם אומרים שאלוה של אברהם יסעק ויעקוב
רק אז מביא את אצמו שבם יהווה. זה שאלוה פותח
את שם פרטי שלו אמר שאלוה לא רק מחזיר את תחילת
היחוד שלו עם בן אדם אלה גם מדבר עלאצמו כעל
אישיות ןלא כמו אלוה לא ידוע שדיבר עם אבות
של עם שיראל העבר. פרו בסיפור דמות טיפולוגית
של התנגדות של בן אדם לאוה. הנסים לא יכולים
לשכנע אותו. הוא כשרואה סכנה מסכים אם משה ואחרי
זה שוב מתחיל להלחם איתו עוד יותר חזק. במילים
אחרות נסים יודועים לא משפיעים על אמונה.
לכל נס שעשה משה
יש סימבוליות מסוימת עמוקה. אז זה שהוא הציא
מיים מאבן אומר לנו שלאוה הוא אבן וכולנו נבראים
מאבן הזאת. ולכל אחד יש עלב וכל אחד יקבל הצלה
בסוף.
אלוה מראה למשה
את אח שלו אהרון וידבר במקום משה (הוא יהיה הפה
שלך ואתה תהיה לו כאלוהים 4:16, ראה גם 7:1). אז הצלה
של כנסיה של הבירת העתיקה זה מתרה של אנשים.
איש ־ משה ־ עד הסוף הבין חולשה שלו. רק הכרה
ש"אלוה יהיה איתו" עזרה לו ונתנה לו כוח.
הוא חוזר ליופר ואחרי זה יחד עם אהרון שוב חוזר
למצרים.
דברים 32:8
8 בהנחל
עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר
בני
ישראל.
אנחנו יכולים
לדעת שזה טקסט נכון לפי מגילות של ים המלח שכתוב
בן bene eliym
או בני אלוה (ראה גם מאמר המובחרים
כמו אלוהים [1]).אז באמת היו חושבים שעמים נמצאים
תחת הגנה של מלאכים ומצרים היתה תת הנהלה של
האשיפה שנפלה. בפנטאון של מצרים היו בערך 70
אלוהים.
בקשות ודרשות
של משה רק עשו את חילים המצרים יותר אחזרים.
זה נתן הזדמנות לאנשים להגיד למי שרצה את יציאת
המצרים שהם רק עושים חיים יותר קשים ופרו יהרוג
אותם עכשיו (5, 21). מאז דרך של משה היתה קשה מואד,
בודת שלו חוסר הבנה מצד בכהל. הנביא היה צריך
להתנגד לעם שפחד מכל שינוי. זה גורל של כל הנביאים
אפילו של ישוע המשיח ושל הרבה מצדיקי הכנסית
אלוה.
משה היה בן שמונים
כשהוא הפך להיות אלוהים (שמות 7:1) ונשלח לפרו
(שמות 7:7). זה היה שלב שלישי של משה.
נסים
1. נחשים
נחש
\ מקל בלע את נחשים של מצרים (שמות 7:10־3) וזה היה
סימן של ניצחון יהווה אלוה. נחש היה סמל של עצמאות
של מצרים.
2. דם
נילוס
וכל המיים במצרים הפחו להיות דם ודגים מתו (שמות
7:17־19). מכשפים מצרים גם מתו ומצרים התחילו לחפס
מיים ליד נהר כי הם לא יכלו לשתות מיים מנהר
(שמות 7:24). לפרו היה דעה שלו מה קרה ולמה והוא
לא האמין שמה שקרה קרה בגלל רצון של אלוה כמו
שמדענים של ימים הארונים ינסו להסביר מה שקורה
וכעס של אלוה יפול על ראשם.
3. צפרדעים
בעוד
שבע ימים משה שוב בא לפרו וביקש לשלוח את העם
שלו אחרת יפלו עלהם צפרדעים (שמות 7:25־8:2). נילוס
היה מקור חיים ראשי של מצרים ומצרים היו מצפים
דברים מנילוס ולא מאלוהים. בגלל זה עם ישראל
קיבל ארץ ישראל ולא מצרים או סוריה כי גשמים
לא יכלו להשפיע הרבה על יחסים שלהם עם אלוה.
צפרדעים היו סמלים
של רוחות ולא רק במצרים. האונש הזה חוץ מזה מסמלת
רוחות לא טהורות של ימים האחרונים שיוצאים
מפה של השד ושל חייה ומפה של הנביא השיקרי והם
יהיו דומים לצפרדעות (החזון 16:13).
אותו
דבר עשו גם מלאכים בנסים שלהם הם שלחו את צפרדעות
על ארץ מצרים (שמות 8:7). פרו ביקש ממשוה להוציל
את הארץ שלו מצפרדעים ולאשוף אותם רק בתוך נהר
נילוס (שמות 8:9). משה עשה מה שהוא ביקש אבל פרו
שוב לא שלח את עם ישראל ממצרים. זה קרה עוד פעם.
4. זבובים
ראה שמות 8:20 ואחרי
זה. אלוה שלח על עם מצרי זבובים. אבל ארץ גסם
איפה חיו יהודים לא סבלה מזבובים. אלוה היה
יכול לשלוח על מצרים חרקים אחרים אבל השאלה
הזאת נשארת פתוחה.
תפקיד
של נס הזה היה בהפרדה בין ישראל לבין מצרים.
הרצון של אלוה מובן: להבדיל ישראל וצדיקים בין
כננים שקשורים למצרים, גם זבובים היו סמל של
ולזובט, אליל אקרון. מנהג לעשות טטו של זבובים
על גוף היה עוד בסוף אלף שלישי לפני הספירה
ואז כבר היו קימים סמלים של צלב, צלב גרמני ואחרים.
יוטר במפורט על זה אפשר לקרוא בחלק "סמלים"
במאמר טטו [5] 2000 שנה.
זבובים תמיד היו
קשורים לעקידות אז יכול להיות שזבובים קאן
מסמלים שיכות של אלוה לקורבנות. מה שהיה בסדר
בעניי מצרים הפך למכה הקשה. הסמלים האלה היו
קשים מאוד בשביל מצרים.
אז פרו אמר שבני
ישראל יכולים לעקד קורבנות בשטחי מצרים (שמות
8:25) אבל משה לא הסכים כי למצרים היה איסור חזק
לדתות זרות וזה היה אמת. אז פרו אמר שדהוא מסכים
שעם יצא (שמות 8:28) ומשה אמר לזבובים לעזוב אבל
פרו שוב לא נתן לישראל לצאת.
5. מוות של
חיות
המכה הזאת היתה
יכולה להיות תוצאה של מחלת חיות שהביאו אותה
זבובים אבל זה רק ניסון באופן מדעי להסביר את
הנס של אלוה. ואנחנו יודעים שחיות של יהודים
(קולל גמלים, חמורים, סוסים, פרות וכבסים) לא
קיבלו את המחלה הזאת. בלי שום ספק מישהו ינסה
להסביר את זה כמו "זבובים לא היו בין החיות
האלה". פרו הודיעו ביוד יממה אבל חיות עדיין
מתו. חיות גם קיבלו חלק מסוים של קדושה כי מנהג
עקידה נעשה לא לפי הקללים של החוק של משיח הבא.
חוץ מזה שור היה חייה קדושה של מצרים ואפילו
שמו עליו סימן מסוים. אז רצח שורים היה מרד נגד
קדושה של אטיס.
6.כיבים
פרו עדין לא נתן
לעם ישראל לצאת כשמצרים קיבלה כיבים (שמות 9:8־12).
מכשפים גם היו מושפלים כי הם ראו שהם לא מסוגלים
לעזור לעם מצרי. המכה הזאת ־ מרד נגד מכשפים
וקוסמים שפרחו במצרים בתקופה הזאת. ד'ון דביס
בספר משה ואלוהים , ע''ד 82 כותב שמכה שבתוצאה
אנשים נתכסו בכיבים הראה חוסר יכולת של אלילים
מצרים ורופאים מצרים שחבו שהם יכולים לרפות
כל מחלה שהיא גם בעזרת נסים וכישופים ותפילות
אל אלוהים שלהם. כיב היה סימן של חיה. (חזון 16:11)
אפילו אחרי כיבים
פרו לא נתן לאנשים ללכת ואמר שאלוהים היה יכול
להשמיד את כולם אבל זה לא קרה לכן שיהיה שילטון
של אלוהים בכל הארץ (שמות 9:16).
7. בגד
אחרי זה היה ברד
חזק מאוד והוא הראה שאלילים מצרים לא יכולים
לעשות כלום בארץ שלהם. מכה שבגללה על הארץ הגיע
ארבה (שמות 10:15) לא נשאר כלום בארץ מצרים. זה
הראה שטובה של הארץ טלויה לא באלילים המצרים
אלה רק באלוה יחיד האמתי, באלוה ישראל שאחרי
על הכל אפילו על הון של ארבה (שמות 9:26).
פרו
הסכים אבל משה אמר שהוא יודע שהוא ועבדים שלו
עוד לא מפחדים מאלוה של ישראל (שמות 9:30).